החיים "בפנאן"

יושבת על הרצפה ערומה , רטובה ממקלחת , גשם בחוץ .

דמעות חונקות את הגרון . 

"תשחררי! את יודעת שאת רוצה , את צריכה את זה!"

"לא!"

"כל כך מטומטמת , כל כך סתומה ! תשחררי!"

"לא ולא !"

"את הבאת את זה על עצמך, מגיע לך !היה לך זהב בידיים ."

"נכון .. "

העניים מתמלאות דמעות .

אין בכי , רק עצב .

קשה . 

לובשת את הכותונת , אפילו בלי תחתונים, זוחלת למיטה .

"קשה לי ." 

"כואב לי ."

"מפחיד אותי ."

"מה מפחיד אותך יקירתי? "

"הנטישה ."

"מה  ? "

"הלבד . "

"אהה .."

דמעה ראשונה . 

"כן בדיוק,הלבד כן מפחיד אותך ילדונת ,נטשו אותך הרבה בחיים אה?"

"כן ."

והדמעות מתחילות לזלוג במהירות.

"הנטישה מפחידה אותי יותר מהלבד ."

"את חזקה , תפסיקי " .

" לא , אני לא , לא מספיק ." 

"חלאס להתבכיין לא גידלתי אותך להיות כזו ." 

"נמאס לי להתמודד עם זה כל פעם מחדש, כל פעם כואב יותר " . 

"את יכולה ! נגבי את הדמעות , אני איתך מתוקה ."

"אני אנסה".

אני לא שקטה , אני לא יודעת כבר מה לעשות .

זאת הייתה נטישה הדדית .

נטישה בזמנים הכי קשים, לשנינו .

אבל אני מרגישה הכי אשמה , כי אני אמרתי לו " אני לא רוצה לשמור על קשר " .

הוא עוד הוסיף " אם משהו , תמיד יש לך אותי "..

אני לא אמרתי את זה , אבל אני כן רוצה לדעת אם קשה לו , 

אני רוצה להיות שם בשבילו אם הוא צריך .

אבל ..

אני מפחדת .

כל כך מפחדת שזה יכאיב לי . 

אני מתמודדת עם הפרידה כל כך טוב , וזה מפחיד אותי .

אני רוצה לשלוח הודעה , להתקשר , לדבר..

אבל אני גם לא רוצה .

אני נלחמת עם עצמי , על עצמי . 

ולא ברור לי מהו המהלך הנכון . 

אני דואגת לו ..

מצד שני , אני צריכה לדאוג גם לי .

ולדאוג לי זה אומר לא להכאיב לעצמי ,ולזרוע מלח על הפצעים .

אוף , איפה השקט שלי ?! 

איפה אתה ??

מתעוררת באמצע הלילה , שיט , לא חכיתי שהוא עד שהוא ישלח לי את ההודעה , ההודעה האחרונה שאני אקבל ממנו , נרדמתי.

" רק תשלח לי הודעה שהגעת הביתה".

" בסדר " . 

12:30 : "הגעתי ".

הוא שאל אם אני רוצה לשמור איתו על קשר , אמרתי לו בכנות , שיכאב לי כרגע . הוא הבין אותי , אבל גם הסביר לי שלא בטוח שבעתיד זה יהיה רלוונטי, אבל הוא מקווה , גם אני מקווה .

" לא טוב לי , אני לא שלם עם עצמי , קשה לי שאני פוגע בך " .

" אני הבנתי לאן אתה חותר ".

" אני לא חותר לשום מקום , אני לא יודע מה לעשות " .

" אז בוא אני אקל עלייך ..דיי ."

" למה את מתכוונת ?"

"שדיי ... זה נגמר ".

זה כל כך כאב לומר את זה , לא בכיתי , אבל זה לא אומר שזה היה פשוט . 

הוא אמר שהקשר שלנו מבוסס על מין , 

אני חושבת שהוא היה מלא תשוקה .

הוא אמר שלא היינו בני זוג , אלא חברים .

אני חושבת שזה יותר מקובל .

הוא אמר שהוא כועס על עצמו שהוא לא נותן לזה עוד צ'אנס.

אני חושבת שאני לא רוצה עוד פעם .

הוא אמר שהוא אשם בזה שזה לא הצליח .

אני חושבת שאף אחד לא אשם .

הוא אמר תודה לך .

אני אמרתי לו תודה .

הוא בכה , חיבקתי אותו , לא בכיתי .

"רציתי שתדעי איך אני מרגיש " . חיבקתי אותו שוב .

"אני אוהבת אותך ".

"גם אני אוהב אותך ". 

אמרתי לו לא לפחד מהלבד , אלא לאמץ אותו כרגע , ללמוד להשלים עם עצמך , לבנות את עצמך מחדש .

ליוויתי אותו לתחנת האוטובוס , צחקנו בדרך , אני שמחה שזה נגמר יפה . הבאתי לו מכתב , וגרמתי לו להבטיח לי שהוא יקרא אותו שיגיע הביתה .

נתתי לו חיבוק אחרון , נשיקה אחרונה , ועזבתי לו את היד .

היום בבוקר , אחרי ערב שלם של עצב , וכאב, אני מתלבשת , מתיישבת על המיטה ורק אז פורצת בבכי .

הבנתי שאני לא אקבל יותר ממנו הודעת בוקר טוב , הוא לא יאמר לי יותר כמה שאין לו כוח לעבוד , לא יספר לי בדיחות , אפילו לא מצחיקות, לא יתקשר לדבר , לא יגיד שהוא מתגעגע , לא יגיד לי שקשה לו , לא יחבק אותי, לא ינשק אותי , לא יגע בי , אני לא אראה אותו יותר , לא אדבר איתו יותר , לא יהיה לי למי לשלוח הודעה שרע לי , או לשתף שטוב לי , לא יהיה לי למי לבכות , לא יהיה לי על מי להשעין את הראש  שלי כשאני עייפה , או להתלונן שקר לי כי אני עם חצאית וגרביונים דקיקים ושיחמם אותי ,לא לומר יותר מתגעגעת , 

לא יהיה לי למי לומר אני אוהבת אותך ..

איבדתי את הדבר שהכי יקר לי כרגע , היחידי שהרגשתי שאכפת לו ממני , ולי היה אכפת ממנו , הייתי מוכנה לעשות למענו הכל .

כל היום הלב שלי מחסיר פעימה כשאני שומעת צליל של הודעה , כל פעם מחדש אני מקווה שזה הוא , ואז לא רוצה שזה יהיה הוא כי זה יקשה עליי , וזה כל פעם לא הוא , וזה כל פעם מאכזב , ומכאיב , ומצד שני גם טוב .

" מה קרה התחלת לבכות הרבה "? הוא שאל כשדיברתי על מה שמפריע לי ומה קשה לי כרגע בחיים .

"נשברתי" . עניתי לו .