החיים "בפנאן"

אני לא חושבת שיש דרך לתאר מה שהרגשתי באותו הרגע , החיוך שלי הרגיש לי קטן מידי , למרות שזה היה החיוך הכי גדול שלי בחיים, ובכל זאת הרגיש לי קטן .

הרגשתי אושר , שמחה , רוגע , עליזות, טוב , נעים, הרגשתי את הדם שלי זורם בתוכי , הרגשתי את המוזיקה , את הבסים,הקצב , מהרגליים וזורמים לי בתוך הגוף , כל כך מנותקת מהעולם , רק אני והמוזיקה ..

אני עוצמת עכשיו את העניים וחושבת לעצמי שהייתי רוצה להישאר במצב הזה לנצח , שכל העולם יפה , שכיף לחיות , פשוט הרגשתי בחיים .. 

4 שעות , ללא הפסקה , פשוט נעה עם הקצב , לאט , מהר , מרגישה את כולי נסחפת , אני כבר לא פה , המוזיקה לקחה אותי . 

הערב הכי טוב שהיה לי בחיים .

יצאנו מהמועדון.

"לקחתי קוק".

מופתעת . "מה את סתומה ?" אני צועקת על מירי.

"אבל לא לקחתי הרבה ".

"אני רוצה  שתגידי שאת צוחקת עליי ". אני אמרתי בתקווה לשמוע את זה .

"אבל הכל בסדר , אני בסדר".

"אני לא יודעת איך להגיב , את אכזבת אותי ."

"אז מה את באה לומר ?שטעיתי שהחלטתי לספר לך ?"

"ממש לא , טעית בזה שניסית את זה , את יודעת שאני בעד לנסות הכל , אבל עם אנשים שאת מכירה , לא עם זרים ובשירותים של מועדון! !!!אם היה קורה לך משהו ?!אני הייתי מרגישה שזה באחריותי! "

"את צודקת , זה לא בסדר, אבל לא קרה כלום ". 

"אני עדיין מחכה למשפט - סתם צוחקת עלייך ..." ואחר כך דממה .

הערב קצת נהרס אחרי הידיעה הזאת , אבל שמחה שכולם בחיים .

מרגישה קצת אשמה שאחרי שחתמתי על הצהרת סמים , עישנתי .

אבל זה היה שווה את זה , אני כנראה אוותר על התפקיד , אני לא יכולה לוותר על מה שעושה לי טוב . 

לא יודעת כמה זה חכם לכתוב כאן את זה . 

שיהיה לילה שמח :)

הכל התחיל ביום שלישי ,

אני וא' נפגשנו בת"א . הלכנו לשתות בבר , אני הרי מתגייסת למחרת ( רביעי ).

ונכנסו לבר קוקטיילים באקראי , אני לא בחורה של קוקטיילים..מעולם לא שתיתי קוקטייל , 

תנו לי בקבוק ויסקי אני יורדת עליו .

ובכל זאת הרשת לעצמי הפעם להתפנק בכוס קוקטייל , לא רע בכלל , טעם מאוד מעניין .

שתינו , דיברנו , הלכתי רגע לשירותים להוריד את התחתונים , הבאתי לו אותם בהפתעה ונפרדנו לשלום , הוא הביתה ואני .. אני לחברה שלי מ' שגם א' הייתה אצלה , שתיהן התארגנו ללוות אותי לתל השומר למחרת .

הייתי אצלהן ממש 5 דקות וגירד לי הראש , אמרתי לא' "אולי תבדקי שאין לי כינים ", בדקה , אין כלום ..מ' ליוותה אותי לתחנה הביתה והתחילה להתבכיין שאני עוזבת אותה והולכת לצבא ..לא הכי התייחסתי לאמירות שלה, "ואיי ממש מגרד לי איפה שהשרשרת" אמרתי .

מ' שאלה אם אני שמתי בושם עליה , כן עניתי , "אז זו הסיבה , עדיף לא לעשות את זה " . מ' אמרה .

עליתי על האוטובוס , השעה כבר רבע לחצות  . אני צריכה לקום מוקדם מחר !

כל הנסיעה אני מגרדת את הראש , אין מצב שאין לי כינים , כנראה היא לא בדקה טוב .

הגעתי הביתה , חצות , כולם ערים , אוכלים .

מניחה את התיק , "אמא, חייבת לבדוק לי את הראש , מגרד לי " .

"בעצם גם הצוואר מגרד לי ".הוספתי .

"לכי לחדר ותתפשטי".אמא אמרה .

הלכתי לחדר הורדתי את החולצה ... "אמממאאאאאאאא" . צעקתי ."בואי לפה".

אני מכוסה כתמים אדומים , פריחה , בכל הידיים , בבטן, בצוואר. .

אמא נכנסת לחדר רואה את זה ובפשטות אומרת את מה שכבר הבנתי , "אלרגיה ".

אבל לי ?! אלרגיה ? למה ? מעולם לא היה לי ! אני אוכלת ושותה הכל ! בעצם ..

הקוקטייל ...

הכי הגיוני שזה יהיה ממנו,היו שם פירות שלא הכרתי .

ועכשיו כולם התכנסו מסביבי בחדר , והשאלות מתחילות ..."איפה היית ? מה אכלת ? עם מי היית ? במי נגעת?".. 

הם לא יודעים שיש לי חבר , אז אמרתי שעם חברות בבר , ומקוקטייל כנראה .

יאללה למיון .

ברגל . 

אין מספיק כסף למונית . 

כבר השעה מאוחרת , למחרת יש לי יום גיוס ..ואני במיון .

לא התכוונתי לדחות את הגיוס שוב , אני לא אסיים ככה צבא לעולם .

ובכן , הרופא הגיע , קיבלתי שתי זריקות אחת בטוסיק :(

והייתי צריכה להישאר שם עוד כמה שעות לפיקוח .

הגיע עוד רופא אחרי שעה , בערך באחת וחצי או שתיים ופשוט שאל כמה שאלות .. שליד אבא שלי , העדפתי לא לענות .. אבל לא הייתה לי ברירה .

"בעיות רפואיות ?" 

"לא".

"לוקחת כדורים על בסיס קבוע ?"

"לא".

"שותה "?

"מעט".

"מעשנת?"

ובכן ההורים שלי לא יודעים שאני מעשנת ,ליתר דיוק הם לא בטוחים בזה .

אבא שלי עומד ליד המיטה ומחכה לתשובה שלי המבט של הניצחון שלו הורג אותי .

"לא". עניתי והתחלתי לצחוק. גם אבא שלי צחקק. 

"כן" . שיניתי את התשובה שלי ושוב צחקתי .

"אז כן או לא?" הרופא גם התחיל לצחוק .

"כן , כן ". חזרתי על זה שוב בלית ברירה.

לא רציתי שזה ייוודע ככה .. אבל אם כבר נאחס,  אז עד הסוף לא ?!

לפני שהרופא יצא עוד הוסיף הערה , "בכללי עדיף לא לעשן ולא לשתות , זה לא בריא". 

חתיכת בן זונה. 

אבא שלי היה עייף כבר וזה היה ניכר בפניו . 

אמרתי לו "לך , כשאני אשתחרר אני אתפוס מונית הביתה " . 

"לא , מה פתאום אני כאן , תכף משחררים אותך ונלך".

הוא הלך לבדוק כמה זמן אני עוד אשכב,  וגילה שלא הולכים בקרוב .. 

הוא גם צריך לקום מוקדם להסיע אותי . גירשתי אותו לבסוף .

ב4 וחצי בבוקר קראו בשם שלי , לשחרר אותי , נתנו לי מרשם , הורידו לי את הפרפר , והלכתי לדרכי .

רציתי לתפוס מונית , אבל לא עברה אפילו אחת , העדפתי כבר ללכת ..

הגעתי הביתה , ונפלתי למיטה .

עוד שעתיים צריכה לקום לגיוס ...

כל הדבר הזה כל כך משונה לי , אני לא מבינה את עצמי .

הוא שם עליי את הצעיף שלו אתמול  ואיכשהו שכח מזה ובסוף יוצא שאני מרוויחה צעיף .

צעיף עם הריח שלו .. 

ובלילה כשהצעיף לידי , הוא לא , הריח שלו כן , אבל הוא לא פה .. לידי .. במיטה .

הסתמסנו קצת לפני השינה , הוא הלך לישון מוקדם ואני לא הייתי כל כך עייפה .

מסתובבת במיטה , שואפת את ריחו מהצעיף בכל כוחי .

נאנחת קצת , לא משמחה , לא מעייפות..  

מגעגוע .

כן אני לא מבינה , כבר מתגעגעת ?! 

פתאום אני מבינה למה הוא התכוון כשאמר שזה ממכר לישון עם מישהו . כל כך מבינה . 

שוב מצמידה את הצעיף הכי קרוב לאפי , ושוב מריחה אותו , זה קשה שהוא לא לידי .

אני אוהבת את הצעיף הזה , הוא קשר לי איתו את העניים פעם , את הפה , ואפילו שם לי אותו על הצוואר כשהיה לי קר ..

אני לא מצליחה להירדם , קשה לי בלעדיו , הייתי חייבת לומר לו את זה , למרות שניחשתי שהוא כבר ישן .

"קשה לי להירדם בלעדייך".

שולח לי סמיילי עצוב 

" אוי סורי חשבתי שאתה כבר ישן " 

"זה בסדר בייב " 

"לא כיף לי כשאתה לא פה "

"גם לי לא ,אני אוהב אותך , תשני טוב ." 

ונרדמתי . חלמתי עליו , חלום מוזר . 

אני לא יודעת כמה זמן הקשר הזה ימשך כי אני מרגישה שזה לא זה  , אבל מה שאני כן יודעת .. זה שכרגע טוב לי , אני לא בודדה .