החיים "בפנאן"

נמאס .

לשתוק.

להבליג.

להשלים.

נמאס.

כלום לא זז , אין יחס .

רע לי .

אני צריכה מנוחה ,פשוט לשכב שבוע במיטה.

בא לי להירקב .

"צ'ונגיות"=סלנג צבאי לתגיות המולבשות על הכותפות של המדים המסמלות את שהותו של החייל בקורס והיותו צעיר . 

התגיות בדרך כלל עשויות מדרגות כתף ישנות גזורות עם כמה פסי איזולירבנד (סלוטייפ צבעוני) עליו.

"שלא תדע עוד צה"ל" , 

מצחיק פתאום לחשוב על המשפט הזה , להבין כמה שהוא מדבר אליי .

אז קודם כל מזל טוב . 

סיימתי את הקורס. 

ונתנו לי תפקיד שבמפורש ביקשתי שלא ישבצו אותי בו . תודה צה"ל .

תודה שאתם מתייחסים לבקשות שלי ,

ודואגים שיהיה לי שירות טוב ,

מעניין ומרגש , מורחים אותי יום שלם לשיחה של 2 דקות ,

מעלים אותי משפטים על חיוכים , 

והכי חשוב תודה שאכפת לכם ממני .

שנתיים , פאקינג שנתיים , שגרה של סבל . 

את כלום , אף אחד ,שום דבר , 

לא שמים עלייך זין , לא אכפת להם ממך .

אבל לפחות סיימתי קורס : )

עכשיו נשאר לסיים את הסדיר . שנתיים שילכו לפח .

סיימתי טירונות , עשיתי תחקיר ביטחוני , חתמתי על הצהרת סמים . 

עכשיו יושבת בחדר ,צהרי יום שישי , מרגישה ריקנות ..

אני שוב חוזרת למצב הזה שאני פשוט נתקעת , יושבת ולא חושבת על כלום , בלי חשק לכלום , פשוט יושבת , נשענת על הקיר שמאחורי , נושמת מידי פעם נשימות עמוקות ונאנחת בכבדות ,

והראש ריק ממחשבות , מידי פעם מחשבות על כך שאין לי מחשבות ..

ואז החרטה על החתימה של הצהרת הסמים , זיכרונות מהתחקור הביטחוני שחדר לי לעורקים , חבל שגם לא שאלו מה עשיתי כעובר בבטן ..

ושוב הפנים נטולות כל הבעה ,אני חושבת שזה בגלל התחקיר , נכנסו לנקודות שאני לא הייתי מוכנה לפתוח התפקיד לא שווה את זה ,

חבל שעשיתי את זה , 

אני כנראה אפנה לגורם מקצועי , פעם ראשונה  בחיי , ולמרות שאני לא מאמינה בזה .

קב"ן אני בדרך !