החיים "בפנאן"

יום שבת ... השמש זורחת,הציפורים מצייצות, העולם נראה שמח מהרגיל, בכל זאת לא נשכח שכל השבוע היתה סערה במרכז הארץ..

ואיפה אני נמצאת ? 7 בבוקר , מונית , לכיוון העבודה .. 

כן אני בדרך לעבודה , אחרי לילה קשה ניתן לומר , בכל זאת יום שישי , 

פחחח על מי אני עובדת, יום שישי עלק, מה אני עשיתי אתם תוהים לעצמכם ? ובכן , כלום .

פשוט כ-ל-ו-ם ! אבל כבר התרגלתי לזה, לא באמת אכפת לי לשבת בבית ולהיות במחשב או משהו , או אפילו סתם לישון ,אבל לפעמים יכול להיות מבאס להיכנס לפייסבוק או לאינסטגרם , לראות את כולם מעלים תמונות שלהם ,כמה שהם נהנים , איזה יופי הם התלבשו, שותים/מעשנים, מבלים , ואני כרגיל בבית , מדי פעם אולי אני ישנה אצל חברה שלי ואנחנו יוצאות לבד אבל לא משהו רציני.

אז בחזרה לעניין שישי בערב שהיה , הייתי מתוסכלת ,ממה ? גם אני לא בדיוק יודעת , אבל הכל נראה לי התחיל בזה שהוא שלח לי "אני עם רעות , היא הזמינה אותי ברגע ההאחרון" הייתי בהלם כשהוא רשם לי את זה ,כעסתי עליו כל כך באותו הרגע , לא עניתי לו .

מי זה הוא ? הוא זה אורן , חבר שלי , את הסיפור על ההיכרות שלנו אני אכתוב בהזדמנות ,אבל כרגע אתמצת לכם את הקשר , אני מאזור המרכז , הוא מאזור ירושלים , אנחנו ביחד 3 חודשים , נפגשים במקרה הטוב פעם בשבוע , הקשר הרציני הראשון שלי .

הוא הזמין אותי אליו שבת אחת , לשבת עם חברים שלו , בית ריק .. לא יכולתי להגיע כי הוא הודיע מאוחר מידי ובסידור עבודה הייתי משובצת בשבת , הוא אמר שזה לא נורא ובפעם אחרת , וממש התבאס . אז הבטחתי שפעם הבאה אני אעשה את כל המאמצים כדי להגיע , אז לפני שבוע הוא אמר לי שוב ,  מתכננים ישיבה, בואי שבת , ועוד הפעם עם המזל הנאחס שלי הייתי משובצת שבת , הפכתי עולמות ועד יום חמישי הצלחתי למצוא מחליף , ואז הוא הודיע לי שבסוף התבטל , הפעם אני אמרתי לא נורא , אבל לא התבאסתי ,כמו שכבר הזכרתי אני לא הכי טובה בלתקשר עם אנשים , במיוחד לא עם חברים של חבר שלי , שמאיפה לי לדעת מה הרושם שהם יקבלו עליי הפעם , הם ראו אותי רק פעם אחת לאיזו חצי שעה .. 

אז אתמול דיברתי איתו בבוקר ושאלתי אותו מה יש לך לעשות היום? והוא ענה "ללמוד, קניות , לסדר.., יש לי הרבה מה לעשות "

עניתי טוב תהנה ,ואז אני מקבלת אחרי כמה שעות את ההודעה שלו אחרי שאני שואלת איפה הוא , זה היה נשמע לי כמו שקר, כאילו הוא רצה שאני אבוא ואז התחרט ובגלל זה אמר שברגע האחרון שהיא הזמינה אותו , זה לא היה נשמע אמין ,כי מהבוקר היה נשמע שיש לו תכנון כבר, התאכזבתי ,

חשבתי שהוא שיקר לי , נהייתי מתוסכלת , הלכתי לישון מבלי לענות לו ב2 בלילה , אחרי 4 שעות קמתי לעבודה , ואז אני רואה הודעה ממנו ב 7  "הכל בסדר ?" עניתי "למה אתה ער בשעה כזאת?" ואז הוא אמר לי שהוא הלך לישון מוקדם ב9 הוא נרדם אחרי הארוחה .

באותו הרגע , רציתי לקבור את עצמי , איזו סתומה יצאתי , סתם הגזמתי במחשבות שלי , איזו ישיבה ואיזה נעליים..

מסקנת היום : להפסיק להיות פרנואידית מידי !

הראשון שלי, התכוונתי כמובן לפוסט , לא יודעת בדיוק איך להתחיל אותו , ובכן ... נראה לי שנתחיל מלמה החלטתי לפתוח בלוג ? 

בעודי כותבת את זה אני עדיין חושבת לעצמי "למה?"

ואין לי תשובה .. כמו שאין לי תשובות להרבה דברים בחיים האלו , כמו למשל "למה אנחנו חיים?,למה השמיים כחולים? ,האם יש אלוהים?, מה המשמעות של החיים?,ואם עדיין אף אחד לא בטוח לגבי זה למה אנחנו עדיין ממשיכים לחיות ולהתרבות ?!" 

חחח כן, תקראו לי פילוסופית .. אבל אלו שאלות שאני לא יכולה להימנע , צצות במוחי לאורך כל היום .. אין לי מנוח מהם . 

אבל גם זאת לא הסיבה מדוע פתחתי בלוג, אני כמובן לא מצפה שיענו לי על השאלות האלו ..

העניין הוא כזה , אני לא יודעת לדבר .

כן זה בדיוק מה שקראתם .. אני לא יודעת לדבר .

אני לא אילמת או משהו , גם לא אוטיסטית או מפגרת, פשוט מאוד בעייתי לי לתקשר עם אנשים, להסביר את עצמי , וכמובן לבטא רגשות .

כל כך קל לתקשר דרך מסך , זה כמו לדבר עם הקיר , פשוט הקיר הזה יכול להגיב לך ..

אין לי המון חברים , אפשר אפילו להגיד מעט מאוד , זה קשה , אני לא אשקר , במיוחד בגילי , שחיי חברה הם מעל הכל כרגע ,

את רוב זמני הפנוי אני מעבירה במחשבות של "מה אפשר לתקן בי כדי שהחברה תאהב אותי יותר?" 

כן זה הזוי ונורא , אבל זה מה שמעסיק אותי רוב היום ,

האמת שאת המחשבות האלה אני תמיד מצליחה להבריח,ואפילו פיתחתי מנגנון שבעזרתו אני חוסמת את עצמי מלחשוב ,כן,בדיוק,חוסמת מלחשוב,

זה אולי לא נשמע הגיוני אבל זה הגיוני בהחלט,כל פעם שאני מתחילה לחשוב על משהו לעומק אני לפתע נעצרת ושוכחת על מה חשבתי לפני שנייה ,

אז החלטתי שמכיוון שאני לא מצליחה לסדר מחשבות בראש יותר ,אני אסדר אותם על דף , וככה כמה זמן הייתה לי מחברת שכתבתי בה כל מה שאני חושבת/מרגישה ,לא שכל כך הצלחתי בזה כי הייתי כותבת בחצאי חלקים ,ואפילו משקרת על הדף , מחשש שמישהו ימצא ויקרא ,

אז הנה התשובה של "למה החלטתי לפתוח בלוג?"

לשתף הכל , מבלי חשש שמישהו יקרא את זה , כי מישהו יקרא את זה

אז זה הפוסט הראשון שלי , לא כאב כמו שחשבתי שיכאב בפעם הראשונה .