מסתבר שבתאילנד המשפט 

"אהבה לא קונים בכסף"

לא תקף.

ואני לא מדבר עלי, אותי לא מגרה בחורה שרוצה אותי בגלל הכסף או בגלל שאני מוכן לשלם.

אבל המראות מסביב של גברים שחגגו לפחות 45 פעמים ימי הולדת יוצאים עם בחורה שבמקרה הטוב יכול להיות הילדה הקטנה שלהם ,

בהתחלה הצחיקו אותי, אחרי זה אכזבו אותי

אבל עכשיו אני פשוט מרגיש מוזר 

כי חלקם נראים באמת מאושרים..

כאילו אושר רגוע שאפילו אפשר לומר שהם מצאו את הבחורה שהם רוצים להשאר איתה.

אני עדיין מאמין בקונספט הזה שנקרא אהבה. למרות שלאחר כמה וכמה מקרים שקרו לי לאחרונה אני מתחיל לפקפק בנושא.

הפעם האחרונה שאני זוכר את עצמי מאוהב הייתה כשהייתי נער. וההרגשה "מאוהב" התחלפה בשנאה.

וכשאני מסתכל במבט לאחור, אני לא יודע אם לחשוב שהייתי "מאוהב" או פשוט "תמים"

מה שבטוח, בתאילנד, אנשים לא משחקים לפי החוקים

אתמול, (ואני אולי הבן אדם היחידי באי הזה שיעשה כזה דבר) אני מטייל ברחוב מסביבי מלא ברים

בכל בר יש לפחות איזה 5 בנות שרוקדות על עמודים וגברים יושבים מסביב ומיררים כמו זאבים רעבים

ורק אני מתיישב לראות אירוע של ה-UFC (זירת קרבות) כי זה המקום היחידי (מסתבר) שמשדר את האירוע.

יצא לי קצת לשמוע מעבר על הנערות ליווי

רובן אמרו לי שאחרי הלימודים זאת דרך ממש טובה להרוויח כסף לעזור למשפחה ולהתחיל קריירה במידה והן ירצו.

חלקן מסתכלות על זה כעבודה זמנית להרוויח כסף טוב שהן יוכלו לקנות בגדים יפים אוכל ולעזור למשפחה.

אבל לנושא אחר,

חוצמזה שאני בסדום ועמורה העדכני, איאפשר לתאר כמה כיף ויפה פה, במיוחד בחלק שאני נמצא במכון, האווירה מדהימה האנשים נחמדים ומנסה לנצל כל רגע.

ושבוע הבא אני יעבור למקום קרוב יותר למכון שלי