גם אני נורמלית. (!)

אני ואמא יושבות בסלון, אני מרגישה רע. המקום היחיד שבטוח לי לבכות זה החדר. בא לי לבכות. אמא מסתכלת עליי כשאני ניגשת למטבח לשתות מים וללכת לחדר. "לאן את הולכת? את הולכת להתקלח? "השאלה שלה מציקה לי נורא.  "דיי כבר" אני אומרת, אני לא מסוגלת עם התלותיות והאובססיביות שלה יותר. היא מגיבה "מאיה תעצרי עכשיו אל תלכי לחדר! אני לא מסוגלת שתלכי ככה." (איך ככה?!).

אני נעצרת ומתחילה לצעוק עליה. כל המועקה שלי, כל מה שעובר עליי...בא לי רק להקיא שוב ושוב את כל מה שנמצא בתוכי, אני מתחילה לצרוח. אני לא מסוגלת לבכות, רק לצרוח. "תעזבי אותי. נמאס לי ממך. דיי כבר."

היא מתהפכת . מתחילה פתאום לצרוח בעצמה. "הכל באשמתי. עדיף לכולם שאני אמות. את תהיי שמחה שאמות. בא לי למות. אלוהים תיקח אותי. בבקשה. אני רוצה למות." נשכבת על הרצפה ומתחילה להרביץ לעצמה ולרעוד.  בא לי לצרוח מבכי. בא לי שזה ייפסק. 

"אמא, בבקשה תפסיקי דיי. אמא. בבקשה. זה מפחיד אותי." 

היא צורחת. "אני אתאבד עכשיו. אני אתאבד. היא הולכת למטבח ומוציאה סכין. נכנסת לחדר , סוגרת את הדלת ומתיישבת בפתח שלא אוכל להיכנס. היא צורחת. בא לי למות בעצמי. היא דופקת את הראש בדלת ככ חזק שאני מפחדת שהיא תמות רק מזה. 

אני רצה לחדר וסוגרת את הדלת. שמה את הכיסא צמוד לדלת ואני יושבת לידו. מפחדת מה יקרה ולא יכולה להכיל מה קורה. אני רק רוצה להרגיש שהכל בשליטה. שיש מי שישמור עליי.

כעבור כמה דקות היא ניגשת לדלת שלי בוכה, כרגיל. "בבקשה מאיה תפתחי את הדלת!, מאיה. אני מצטערת...מאיה ....למה את לא עונה לי?? מאיה?? אני אזמין אמבולנס!! מאיה....את בסדר??? מאיה למה את לא עונה?!? מה קרה לך??? את לא עושה לעצמך משהו נכון?? מאיה??? מאיה ??? " צורחת מתחילה לבעוט בדלת. "תפתחי לי!! תדברי איתי!!! אני אתקשר לאבא שלך והוא לא יאהב אותך יותר כשהוא ישמע איזו מין ילדה את שלא פותחת את הדלת!!!" אני נאטמת. לא רוצה לדבר איתה. לא יכולה לדבר איתה. היא לא נותנת לי להרגיש כלום. 

"מאיה!! בבקשה......" הטון שלה מתחלף . "מאיה את לא יודעת מה עשו לי כשהייתי קטנה....מאיה, את לא מבינה איך התעללו בי...אנסו אותי כשהייתי ילדה. הסבא היקר שלך עשה את זה לאמא שלך. " (אני רק ילדה. תפסיקי.) אני לא מסוגלת להקשיב יותר. הדמעות לא מפסיקות . אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני רק רוצה שזה ייפסק. אני רק רוצה שהיא תפסיק. אפילו את המקום הזה היא לוקחת לי. לי אין מקום לשום רגש כרגע. היא לא רואה אותי ממטר. וגם אני לא יכולה לראות את עצמי. הגיע הזמן לוותר על עצמי לחלוטין.

"אמא, הכל בסדר. אני בסדר. אני מבינה. לכי לסלון, אבוא עוד כמה דקות ונראה טלויזיה...רק תירגעי, בסדר?"

"בטוח מאיה?? הכל בסדר?? את לא כועסת עליי? אני לא יכולה שתכעסי עליי."

"בטוח אמא. הכל בסדר. אני תכף אבוא אני רק רוצה להיות רגע לבד. אני ממש לא כועסת."

"טוב יפה שלי. אני בסלון מחכה לך. אוהבת אותך ילדה שלי."

"גם אני אמא."