מזה זמן מה סיבות כאלו ואחרות גרמו לי לרפרף במהירות על כמה פוסטים במערכת ישראבלוג.
כל פעם, כולכם בוכים: ״אני שונה״, ״אני מיוחד״, ״כשהייתי ילד״, ״סבתא שלי״ ...
המחשבה לכתוב מהדהדת לי בראש כבר הרבה זמן, אבל הבטחתי לעצמי לא להיות אחד מאלה. מייללים כל היום בתבוסתניות על כמה שרע להם.
אבל מנגד, אני מזדהה. כשאתה צבוע, ופחדן, ואפס, ואין לך אומץ לתת את דעתך ברגע האמת, זה הדבר היחיד שנותר לך לעשות.
ועכשיו הבנתי, שזה בדיוק מה שאני עושה.
איזה פאקינג קשה זה להגיד ״לא״.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
lysergic acid diethylamide