יהיה בסדר

"רוצי כלבה, רוצי. אני לא מכיר אותך אבל אני יודע שאת חייבת לרוץ. אני יודעת שיש לך מקום לרוץ אליו, אני יודע שתוכלי לחזור מאותו מקום בכל רגע שתרצי. את חופשיה לעשות כרצונך, את משוחררת בעולם לבדך. כלבה שכמותך! אני לא מכיר אותך אבל את כל כך יפה וכמה שהייתי רוצה להביא אותך הביתה, לטפל בך כמו שצריך. להביא לך מים ואוכל ושתשכבי איתי במיטה ותנחמי איתי בימים קשים."
ג'וני חשב בשעה שעבר באותו כביש מאובק וערירי, ליוותה אותו כלבת לברדור לבנה ולא מיוחדת. הוא הרגיש את הצורך לקרוא לכלבה בשם "כלבה", כי היה חייב לתת לה שם מסוים שיסמן לו מעין תווית ותעזור לו להבין באיזו דמות מדובר. הוא אהב לקרוא לה "הכלבה שלי", הוא הרגיש בעל אחריות ורכוש מסוים שהוא רק שלו ושהוא סוף סוף אהב באמת.
בלילות בהם ג'וני לבד הוא נזכר בימים בהם לא היה לו עוד רכוש משלו. בימים בהם היה מסכן בן 14 עם קוביות שטוחות בבטן שנבעו אך ורק מחוסר במסת שומן ולא ממאמץ פיזי. כל רכושו היה נקנה על ידי הוריו או ניתן כמתנה. זה מצחיק ומוזר כמו האופי של ג'וני. ג'וני אהב לפתוח מתנות כי אהב את המתח לפני הגילוי של ההפתעה, אך מאף מתנה לא באמת התלהב בגלל שאף פעם לא קיבל את מה שרצה, חוץ מבגיל קטן כשקנו לו אופניים ודברים כאלה. אז המתנות שלו היו ספרים או פיג'מות של בנים וג'וני אמר תודה מנימוס ועבר למתנות הבאות.

כעת ג'וני בן 22, הקוביות שלו כבר באמת משילוב בריא של מסת שריר ושומן ותעסוקה רבה בספורט. הוא לומד באוניברסיטת בר אילן וסובל מלימודים חסרי עניין על סטטיסטיקה. אבל האמת שג'וני מתלהב מהלימודים כי הוא היה די טוב במתמטיקה.
למרות התדמית הנוראית של ג'וני, של אחד שנותן תווית לכל דבר ולא מעריך את מתנותיו, הוא היה אדם נורא טוב. הוא היה מודע טוב מאוד לאיך שהתנהג, כבר בגיל 12 כשפחדו ממנו כי נתן מכות בצורה חזקה וגם בגיל 5 כשצייר גולגולת במקום פרצוף בזמן יצירה בגן. האמת היא שלג'וני יש מודעות עצמית נורא חזקה, ככה שהוא ידע כאשר הוא פגע במישהו. אבל לרוב הוא היה מתרץ, שהוא לא הבין טוב את ההוראות של המורה לציור, או שהילדים האחרים התגרו בו  אז היה חייב להחזיר.
הוא לא יודע למה היה לו צורך עז להכחיש. במשך כל חייו בקושי הודה פעם אחת על טעויותיו. הוא פגע באנשים אבל הוא לא זוכר שהיה לו אכפת.

הרבה אנשים טוענים שלא אכפת להם, אבל ג'וני היה מיוחד. הוא ידע שלא כמו האנשים האלה, הוא הרגיש שונה מאז ומתמיד. לדוגמא, כמו באותה פעם שהיה חתול פצוע בשולי הרחוב, וכולם נגעלו מהמראה. היו את האלה שטענו שלא אכפת להם להתקרב, לבחון ולהתעניין כי הוא חיה לכל דבר. חיה מתה, זה הכל. אבל ג'וני התנהג בצורה שונה- הוא העז להרים את החתול ולזרוק אותו כשאף אחד לא רואה לפח הקרוב. עדה אחת למעשה היתה לצידו, חברה טובה מהתיכון, היא אמרה לו שזה חוסר כבוד ענקי לזרוק נבלה לפח הזבל כאילו היא שייכת לשם. ג'וני ענה לה "חתול, כמו כל יצור חי אחר, נולד ומת בזמנו. ברצוני לקבור אותו בפח הזבל ואין שום דבר שימנע ממני לקבל את מבוקשי."