אחד הדברים שאני מאמינה בהם הוא שלכל דבר יש סיבה.
ומדי פעם מתברר שאני באמת צודקת, במשך השניים האחרונות חיי התגלגלו ממקרה למקרה, כמו כל אחת בגיל הטיפש-עשרה גמאני חיפשתי את החבר הזה שתמיד מוצג בסרטים, הבחור הגדול בשנתיים עם האוטו, העיינים הכחולות, השיער הבלונדיני והחיוך המקסים.
כמו כולן גם אני דימיינתי איך הוא יבוא אלי עם החיוך המשגע שלו וימיס אותי תוך שנייה, איך ממבט אחד אני ידע שהוא האחד שחיפשתי כל הזמן הזה.
וכמו כולן נתתי לעצמי סטירה וצעקתי על עצמי את אותו המשפט ששמעתי כל יום ויום במשך כל חיי "זוהר צאי מהסרט שאת חיה בו!"(מה שקורה שאת מושפעת מכל הספרים שאת קוראת וגם מסרטים וסדרות שאת רואה). 
כמובן שעם הזמן הבנתי שאותו הבחור מהסרטים והספרים קיים רק שם ובמציאות צריך לחפש אותם טוב טוב כי הם לא יפלו לך מהשמיים.
במהלך החיפושים מצאתי כמה וכמה אבל כולם כמו תמיד הפכו לכישלון ביחד עם הבעיות בבית ובסביבה הפסקתי לחפש, התבגרתי, הפסקתי להיות קשובה רק לבעיותי והפכתי להיות קשובה גם לאחרים וככה שכחתי את אותו החיפוש אחר הנסיך על הסוס הלבן.
לא האמנתי שבאותה מסיבה שהייתה שבוע אחרי חזרתי מחול, שבאותה מסיבה ממש הוא יפול עלי (תרתי משמע), הוא לא היה אביר ובטח שבטח שהוא לא רכב על סוס, במקסימום גיפ של חברת ולוו.
וככה הסיפור מתחיל...
 

הפרק הראשון יעלה בסופש
שלכן אנגלי