somewhere only I know

כל מה שנשאר לי הוא לחלום כמו ילדה מטופשת. זהו. זה מה שנשאר. אז זה מה שאעשה. הלוואי ויכולתי לחיות בימי הבניים. במאה ה-15 ככה. לחיות  כרועת צאן בכפר רחוק עם נופי הרים, עצים, טבע. הנופים של צרפת, היו מתקבלים בברכה. לגדול כילדה מאושרת, בסביבה של חיות וטבע. להתהלך, לרוץ ולשחק בין העצים שביערות. לחיות בפשטות מושלמת כל כך שזה נשמע אפילו לא אמיתי. לנשום אויר צלול של הרים. לחיות בחופשיות. ואז כמו בכל חלום מטופש ולא מצאותי בעליל להתאהב באמת, אהבה אמיתית. 

אז זהו. זה החלום ילדות שלי, לא להיות נסיכה, לא להיות בראץ או משהו כזה, רק לחיות בפשטות, בחופש ובאהבה. אלה כל רצונותיי בערך מגיל 5. אני מקווה שיום אחד אזכה להגשים חלק מהחלום.