somewhere only I know

הכל מתפרק לי. ואני בורחת לים. מקשיבה לגלים מתנפצים בחול, מסתכלת על הכוכבים והסירות שבאופק. אני כל כך מתאמצת לעצור את הדמעות. ועדיין אני לא כל כך מצליחה, מידי פעם דמעה חומקת. פה הכל פשוט. אין בעיות. הכל חשוך ושחור כך שאני לא רואה את האופק. הפעם זה לא באשמתי. כן אני יודעת שבשביל שהדברים יגעו למצב כזה גם לי אמור להיות חלק, אבל אני רצינית זה ממש לא אשמתי. אני לא יכולה להמשיך להיות הילדה שדורכים עליה, משפילים ופוגעים בה. 

חשבתי שהוא לצידי, שסוף סוף המצב חזר לקדמותו, אבל לא. הוא אכזב עוד פעם. והפעם הייתי בטוחה שהוא לא יאכזב אותי. אני לא עומדת באכזבות ובצפיות שווא.