somewhere only I know

וכן ידעתי למה לא רציתי ללכת למשפחה. הילדה הפרוע, החוצפנית, הלא נורמאלית, הלא מחונכת. דייי!!! נמאס לי מזה! לא נמאס לכם לשפוט אותי. אני מי שאני. ולמה לעזאזאל היא נהנת מזה אני פאקינג הבת שלה. ולהשוות אותי לבנות דודות שלי. אני לא הן. יותר מזה אני לא רוצה להיות הן. אנע רוצה להיות אני. כי אני לא מושלמת. וכן אני חוצפנית וכל זה. אבל אני אני. דיי. פשוט דיי. נשבר לי מזה. ואני כמו מפגרת שותקת בידיעה שלא משנה מה אני אגיד זה לא יעזור. אז אני שותקת. וסובלת את ההשפלות. וסובלת את הקריזות שלה בבית. סובלת את הכל. ואני עדיין הכלבה...  בה לי כבר לוותר על הכל. לעזוב הכל. היו זמנים ששקלתי לוותר על החיים וזהו. אבל עכשיו משהו השתנה. אני השתנתי. אני מעריכה את עצמי יותר. וזה טוב. נראה לי...