somewhere only I know |
| 9/2015
אכזבה של כיתה ט'... פשוט נמאס, בקושי עבר שבוע ואני מרגישה שעבר נצח. שוב אותם מסדרונות מלאים בילדים ריקים מתוכן ומלאים בפוזות, שוב אותן המורות צורחות על אותם ילדים מפגרים וצבועים שמספרים בדיחות סוטות ולא מצחיקות, שוב אותם שמות של האימהות נזרקות בהקשרים סוטים, שוב אותן בנות שמתפשטות בשביל צומת לב. שוב אותו כאב הראש שמלווה בתסכול הבדידות. אני לא צבועה ואני לא אתפשט בשביל צומת לב. אני לא מקללת בשביל שיסתכלו ומתעלמת מהריכולים מאחורי הגב. אני לא. אבל מסביבי כולם כאלה. לפני שהתחילו הלימודים הייתה לי מין פנטזיה על כיתה עם אותם פרצופים אלא שמלאים בתוכן, וכל אחד מכיל עולם שלם, והכי חשוב כולם נחמדים זה לזה. הרוע מתפוגג. ותאמינו לי השכבה שלי מלאה ברוע. מחר שוב לימודים ושגרה ריקה מתוכן, אני מרגישה טיפה כמו רובוטית, כל יום אותו דבר, בא לי משהו חדש. בא לי ריגושים פרפרים בבטן של שינוי.
| |
| |