somewhere only I know |
| 11/2015
אכזבה עצמית וקצת שטחיות
השילוב בין השקט והשלווה של הלילה, לצליל שמשמיעות הרוחות בלילה סתוי, לבין הלחץ ותחושת המחנק. ההסתגרות בתוך עצמי שניה לפני האבדון... מתחבאת מעולם הגדול מאחורי אוזניות והמנגינות השופעות מהן. מפחדת מהלא נודע מפחדת מכישלון, התקופה האחרונה מנה לאלץ אותי להתמודד עם כישלון. זה שובר אותי. אני מרגישה טיפשה, אני מאוכזבת מעצמי. מה שהכי גרוע... לאכזב את עצמי זה משהו שבחיים לא התכוננתי אליו. לא חשבתי שאצטרך להתמודד עם זה. למרות הצפיות הגדולות שיש לי מעצמי (כן אני יודעת שלפעמים הן מוגזמות) תמיד עמדתי בהן, גם אם היה לי קש תמיד סירבתי להיכשל, נלחמתי עד לשניה האחרונה, עכשיו זה מרגיש כאילו התייאשתי מעצמי. הכל חומק לי הין האצבעות בזמן שאני מנסה להאבק על משהו אחר. אני מאבדת לאט לאט את כל מה שהשגתי, כל העבודה הקשה, הכל הולך לפח. נשבר לי מזה. כאילו שכל זה לא מספיק רכזת השכבה שלי החליטה שהשכבה "מתנהגת בפראות שלא הולמת את שכבת ט'" וביטלה לנו את כל הפעילויות עד שהיא תראה השתפרות. מה שסביר להניח לא יקרה ובי בי טיול שנתי (אותו טיול שאני חולמת עליו מתחילת השנה) ומה עם הטלפונים?! כאילו היא לא מיררה לכל תלמיד ותלמיד את החיים עד עכשיו (משפט שטחי הולך לבוא בעוד 3,2,1 ) היא רוצה שנפסיק להביא טלפונים לבית הספר! מה שבחיים לא הבנתי זה איך מישהו שהוא שונא אדם בנשמתו הולך ללמד ילדים?!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: