somewhere only I know |
| 1/2017
הבדידות שהשתקפה העניים. העניים והבדידיות שהשתקפה מהן. העניים הדומות כל כך לשלך. והמראה הכללי הדומה לה. גורמות לי להזכר בך, להתגעגע אלייך. גורמות לי לחשוב עליה. גורמות לי לחשוב עלי. על זה שלא השתנתי כמו שחשבתי. על זה שאני עדיין אותו חרא של בן אדם שלא ראוי לכלום בוודאי לא לאנשים כמוכם בחייו. גורמות לי לחשוב על זה שאני יודעת לחשוב בלבד..ץ אבל אני ממשיכה בדרכים המפגרות הפוגעניות והלא נכונות שלי. אני לא חושבת שאני עושה את זה בכוונה. פשוט כזאת אני, אגואיסטית שחושבת רק על עצמה, ומתעלמת מכל האנשים שעמדו שם לצידי, שעדיין עומדים. הקטע הוא, שאני לא יכולה לתקן, אני יכולה לא לחזור על זה. אבל אני חוזרת. אז זה לא כל כך משנה. הכל לא משנה. כילא משנה מה אגיד אני עדיין אותו חרא של אדם ואגואיסטית, וכמובן לא ראויה. שזה הכי כואב. שאני יודעת שזה לא מגיע לי, שאני לא שווה את הטרחה שלהם, וגם שלא הייתי.
| |
| |