somewhere only I know |
| 7/2017
עובדה.
ופתאום המחשבה שאני בעצם כלום בעולם הזה עברה במוחי. או יותר נכון היא עוברת כבר כמה חודשים. ואת האמת זה נכון. זה מדכא ומנחם בו זמנית. מצד אחד כלום לא קריטי, העולם לא יעצור את סיבבו בגללי, הוא ימשיך להסתובב בכל מצב. מצד שני, שום דבר לא משנה, דברים שלי כואבים, דברים שמבחינתי חשובים לא באמת משנים למישהו, לעולם. אני חושבת שהמחשבה הזאת תמיד הייתה איתי, אחת מהסיבות שאין לי את כל הרשתות החברתיות שדוגלות בשיתוף מאסיבי של כל מעשה וצעד שלך בעולם הזה. כשהייתי קטנה תמיד חלמתי לשנות את העולם בכל דרך אפשרית, מוזיקה, פוליטיקה, כתיבה, הכל... אבל המחשבה הזאת מבטלת את החלום היחיד שלי. לא להשכח. להשאיר חותם. לעשות שינוי. מה שהכי עצוב שאני ממשיכה לקרוא לעובדה הזאת מחשבה...
| |
קלישאה של טמטום
אני כבר לא יודעת מה לחשוב. הפכתי לקלישאה של טמטום. למישהי שפעם (וגם היום) הייתי צוחקת עליי. אין יותר מה להגיד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: