****חלקים שניכתבו שיצאו מפי כלפי שוטרים כשפה בוטה , "טיפש" " זבל " ..
הם רק בגין מחשבות שעברו בי ומה הייתי רוצה לענות להם באמת ולא מה שהתרחש במציאות***
הפוסט האחרון היה בדרכי לחקירה משטרתית .
באתי מוכנה, עם טענות מוכנות , כיאילו מישהו הכתיב הכל בראשי.
אלוקים השחיל בפי מילים..
חוקרת אחת , ומשפחה שמחכה להיחקר.
החוקרת מנסה להוציא ממך משהו , יושבים עליך , אותו שאלה שואלים בכמה סוגי דרכים .
אני שומרת מרחק מאמא שלי בחדר הממתינים .
זורקת אליה מבט שניגעל..
זורקת לה מילים..על הבחירה הלא נכונה.
ואני רואה את אמא שלי בשלה בתוך איזה מרתון מחשבות שלא עוזבות אותה.ואיפושהו אני רואה חרטה .
ניצלתי את הזמן שאני והיא לבד. אמרתי שעל ליבי . בגללך אנחנו כאן !.
נהרסה לנו המשפחה, את השארת צלקת לכולם ..
איך תרגישי בתור ילדה לומר שאבא שלך הוא אסיר?
תבטלי את התלונה אמא.
בין כל הכאב הגעתי לחקירה נחושה !
ורק בראשי מהדהד המחשבה אני יוציא אותך אבא. למרות שבתוך תוכי הרגשתי שהסיכויים הם קלושים .
רק אני נגד כל האחים . בין אמא . בין כולם . אני לבד , ומה אני בעיני המשטרה? אני עדות של קטינה חסרת משמעות .
הגיע הרגע , אליי מגיע חוקר נוער, שמבין את הראש שלנו כביכול .
הסתכלתי לו בתוך האישונים השחורים ואמרתי לו , אבא שלי לא עשה כלום !
את שקרנית ! הוא אומר. את רק מסבכת לנו את העניינים . חבל .
וממשיך בשאלותיו ,
האם אבא נוהג לקלל ?
כן,מקלל .
חווית חויה אלימה מצד אביך ?
לא.
אם היה אלימות היית מספרת לי ?
כן .
למה?למה היית מספרת לי?
כי אני אוהבת את אמא שלי . טיפש.
כשהסתיימה החקירה , אמרתי לחוקר שחשבתי שיהיה יותר מעניין.
כניראה זה לא כמו בסרטים , איזה חוסר מקצועיות .
חקירה במשרד כלשהו דלת פתוחה לרווחה ובאוויר ריח של בורקסים .
פתאום אמא שלי דורשת לדבר עם החוקר.
" אני מבקשת לבטל את התלונה . "
"מה את חושבת שאנחנו המשטרה משחק ילדים ? "
היא עברה חקירה נוספת , על נסיבות הביטול .
"ככה את מחנכת את הילדים שלך ? " "גבר יכול לעשות הכל לאישה? "
תתביישי .
אל תטעו . המשטרה לא הייתה בעדה כמו שהיא משחקת אותה . היא רצתה כסף .
אילולא הייתה מבטלת את התלונה , אבי היה משתחרר בערבות בעלות כספית גבוהה.
בנתיים אני פוגשת באחיו של אבי .
"מה אתה עושה כאן ? "
"באתי לחתום ערבות " הוא אומר.
העורך דין של אבא שלי היה מטעם המדינה .אבא שלי מאוד קשה בעניין הכסף גם במקרים כאלו ומעדיף חינם.
בגלל ביטול התלונה כפי שהבנתי לא היה צורך בערבות ושלחו את אחיו הביתה בטענה שמחר הוא כניראה ישחורר והכל בסדר.
ובמחשבותיי עוברות למה גם הלילה הוא צריך להישאר שם ?? הוא סובל. אני מרגישה בתוכי.
אבל איפושהו הייתה הקלה. וגם ספק .
הגיע היום הבוקר שכמו שנאמר שהוא ישוחרר, חיכיתי עד השעה 15:00 כדי לראות מה קורה.
למשפחתי כבר לא אכפת . בטוחים שהוא ישוחרר. אמא שלי בכלל לא שואלת . וכל אחד בשלו .
אבל אני ? לא הייתי מוכנה לשבת במיטה עם חימום בזמן שאני לא יודעת אם אבי אכן שוחרר.
הלכתי לבדי לתחנת המשטרה, ניכנסתי בדרך יפה. המתנתי. דפקתי על הדלת . ושוב חיכיתי למענה ממישהו .
אבל סובבו אותי. אמרו לי שאף אחד לא יודע איפה הוא.
התקשרתי לאלפי מספרי טלפון . כולם ניפנפו אותי. העבירו אותי.
מה בסך הכל שאלתי? היכן אבא שלי? האם הוא שוחרר?
שאלה לגיטמית .
השוטר אומר לי מה הלחץ שלך ?
בשלב זה כבר הייתי עצבנית . מה הלחץ שלי ? יחתיכת זבל .
אתה יושב עם הבורקס בפה שלך ואבא שלי קבור איפושהו וכל שניה שם היא גיהנום. זה מה הלחץ שלי.
פתחתי לשוטר את הדלת בלי דפיקה. בלי רשות . בגלל שלא יכולתי לסבול את היחס שקיבלתי ממשטרת ישראל .
" איפה נימצא אבא שלי ? "" בית משפט "
" הוא ישוחרר ? " לא יודע.
"אז איך אני אדע? " לא יודע.
טוב תלכי אני עסוק .
מתקשרת שוב ושוב לאנשים שאולי יביאו לי פיסת מידע איפה אבא שלי .
התחננתי למישהו מאגף מידע . עוד שניה בכיתי .
הוא אמר שהוא לא יכול לעזור לי.
אמרתי לו אתה שם , אני לא. יש לך את האפשרות לברר אני בטוחה. בבקשה.
רק תגיד לי איפה הוא, הוא עדיין בתא מעצר ? הוא ממתין ?
אז הוא אומר לי חכי שניה.
וחוזר אליי עם תשובה, אבא שלך כבר לא בתא מעצר מזמן . הוא בכלא לכל דבר .
ירדה לי דמעה.תודה, אמרתי. והתנתקה השיחה.
הרגשתי חסרת אונים .
חזרתי לאחר חצי שעה בגשם ובסערה לתחנת המשטרה לא ויתרתי.
" הוא עדיין בבית משפט ? " אני שואלת .
" עוד פעם את כאן ? מה תבואי לכאן כל חמש דקות ?
אני לא יודע את לא מבינה? , קחי את המספר של העורך דין שלו ותעזבי אותי לא יודע מי זה ולא יודע מה השם שלו "
"מתקשרת לעורך דין .
והוא צועק עליי. לא חתמו עליו ערבות !!!! אח שלו היה צריך להגיע !!! למה הוא לא בא??? אני לא מבין !!!
כל הבוקר התעסקתי בזה. אני כבר לא העורך דין שלו , העבירו אותו לסנגור ועכשיו הוא נשפט .
אני בוכה לו . שפתיי רועדות ובכוח האחרון שנישאר לי אני אומרת לו הוא כן בא לחתןם השוטרים אמרו לו ללכת .
אני יחתום ערבות אני ישלם כל מה שצריך רק תגיד לי מה לעשות אני מתחננת בפניך והדמעות לא מפסיקות .
והוא אומר זה לא יעזור כבר.
אני חייבת להגיד שאיפושהו נגעתי ללב לעורך הדין הזה. הוא עזר לי למרות שהוא כבר לא בעסק ולא משלמים לו .
אל תבכי בבקשה. אני יחזור אלייך אני אתקשר לסנגור.
הדקות ארוכות וקודרות אני מחכה לטלפון
אני בוכה וצועקת על אמא שלי למה ?? לא מגיע לו להיות שם!!! מה עשית לו!! הוא אבא שלי.
אמא שלי שבורה ומתחרטת על מעשיה.
הוא מתקשר שנית.
הוא צריך להשתחרר כניראה.ועוד הפעם חזרה בי התקווה וגם הספק.
תודה. והתנתקה השיחה.
לאחר כמה דקות ....
הוא שוחרר . עם תנאים מגבילים .
אסור לו לדבר עם אף אחד מאיתנו במשך שבוע.התקשרתי לאמא שלו ואמרתי לה שתביא לי אותו .
הוא בקושי דיבר הוא פחד..אני דיברתי.
אמרתי לאבא שלי אנחנו מתגעגעים אלייך כולם , חקרו אותי ואמרתי שלא עשית כלום .
והדמעות לא מפסיקות . שאלתי אותו אם הוא בסדר
הוא בכה לי .אמר לי אני אוהב אותך ופעם ראשונה בחיי ששמעתי את זה ממנו.. את כולכם .
למה זה מגיע לי ? למה מגיע לי להיות עם נרקומנים.
אני מצטער כל כך .
הרגשתי שהוא חווה את החוויה הכי קשה בעולם .
ארזתי לו בגדים חיבקתי אותו וניפרדנו .
אבא שלי הבנאדם הכי קשוח שיש.
והוא נשבר. לחתיכות .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
