מצחיק איך הכל מתגלגל בחיים האלה. מצחיק איך העובדה שברגע שהכל קורס לי ואני כל כך כועסת עליה והיא כועסת עליי, היא מוצאת חברה שדומה לה בדיוק. מתוקה ומקובלת. יש להן אותם תחומי עניין ואותם תחביבים. ואני ההפך הגמור פתאום נדחקת לצד. 

מצחיק שהחברה הזאת הספיקה להתקרב לבנאדם שהכי חשוב לי בחצי שנה יותר משאני הספקתי ב5 שנים. 

בגדול אנחנו יכולות לפתור את הבעיות אבל המועקה לא תרד לי מהלב, חוץ מזה שריבים כמו שלנו לא יהיו לה עם התאומה המעצבנת. השאלה היא אם לפנות את הבמה ולהישאר לגמרי לבד כדי שזה יהיה רק שניהן? כי אחרי זה יהיה בלתי אפשרי להתחרט.  

אני משתגעת ובאמת אין לי מושג מה לעשות כדי שלה יהיה טוב. והדבר הכי גרוע שיש לה יומולדת עוד כמה ימים ואני חייבת לקנות לה משהו בידיעה שלא משנה כמה סנטימנטלי זה יהיה היא תאהב את המתנה של התאומה המעצבנת יותר. אני שונאת תחרויות כשאני יודעת שאני אפסיד בהם מראש.