שונא להסתכל לצדדים. שונא לשאול what if תמיד. רוצה להיות מסופק. רוצה לשמוח ממה שיש. היא אומרת שזה בריא. אני מאמין שכן ועדין, לא רוצה להיות בעיגול הסיכון הפוטנציאלי הזה. 

להפסיק לדמיין סיטואציות מכלום. בגלל שאמרה 'סבבה תזמין לקפה' באופן שרירותי לחלוטין, או בגלל שהריחו את הבושם שלי. לא רוצה.

היא מבודדת. לבד. פרט לאחד או שניים. מצב מוזר.

מתלבט אם לגשת ולהיות בנאדם ולשאול מה קרה:
1. להתקרב שוב? לנסות בכלל? למה לי? מה זה יעזור? רוצה להתרחק. צריך.

2. להיות מה שאני מתיימר להיות, מה שאנחנו אמורים להיות עכשיו. 


לא. לא אגש. בכלל מנסה לא להסתכל עליה.

מה שמאיר אריאל עושה פה זה אלוהות מוזיקלית. 

והביצוע המלא.

אצלי הכל טוב. מה איתכם וזה