שאני בתקופה טיפה פחות טובה ויותר טעונה כי יש יותר פוסטים.

מלך איך הוא מתלהב כשהם עושים הרמוניות. כאילו לא ציפה.

תמיד הייתי אובססיבי לתגובות. להגיב ולהיות מוגב. תמיד על המחשב ועל המייל וישר רואה אם הגיבו לי ותמיד מנסה לענות ישר ושומר בלוגים שהגבתי להם כדי לראות אם ענו לי חזרה ולכולם. למרות שחסמתי תגובות מלא מוכרים מניח שפספסתי המון אבל איכות על כמות. ובאיכות זה פשוט לדעת עם מי אני מדבר. מניח שמבאס לפספס תגובות כי אלו דעות שונות ופשוט עוד תגובות שמעלות לי בראש את ערך הבלוג והפוסט שלי.

חוץ מזה, עניין הקוראים שלי. בגלל שמאוד עוקב אחרי הבלוג הזה, ומחפש תגובות שלא עניתי עליהן, כמעט באופן יומיומי  נכנס ל'קוראים שלי', מתבאס כשיש 2 דפים אבל השני ריק, וכשיש שמות חדשים זה משמח. אז תודה קוראים חדשים, תודה ישנים וזהו. נותן הרגשה של משמעות וכאלה. 

קוראים ותגובות זה חשוב. זו הפואנטה בפלטפורמה. לדעת שמישהו קורא. אחרת אפשר לכתוב בוורד.

והיא צודקת. ואני מצטער. 

לפחות לומד מטעויות.