אוסטריה. אבא. אמא. יוני. טלי. ואני-חן.

אל תראו אותנו ככה, אנחנו, סבא שלנו היה רב. אבא- בן הרב, למד בישיבות הגדולות והטובות. היה מקורב לגדולי דור. ההבטחה הגדולה של עולם הישיבות שנטש לאקדמיה. למד כל דבר אפשרי, נועד לגדולות בפוליטיקה ועבר לעסקים.

אמא- גרפיקאית במקצוע, חרדית מבית כאובה על מצב המשפחה. לומדת סוגי טיפול בנפש מהצד ומנסה להתמקצע בנושא.

יוני הבן השני במשפחה. רווק. חילוני. תל אביבי. שמאלני. אגואיסט שלא רואה ממטר. עורך דין. בדרך כלל לא מצטרף לנסיעות כאלו.

אביטל, או בקיצור טלי-האחות הרביעית במספר. חילונית. עורכת דין. נשואה לעידו, חילוני אשכנזי מבית. שמאלנית. מנסה לגשר בין המשפחה.

ואני-חן. רווקה. קרועה בין כמה עולמות ומגזרים. כרגע במדרשה של חוזרות בתשובה. אחרי יסודי בית יעקב לא מוצלח. תיכון דתי לאומי חזק. סמינר אופקים חצי שנה. מחפשת, מוצאת, ובורחת.

היה יום מטורף היום. המקומות שהגענו אליהם. נסיעות ארוכות ברכב אחד. שלושתנו מצטופפים מאחורה. סליחה. שתינו. יוני יושב כמו שייח סעודי. לא מזיז לו מה שקורה איתנו.

היה לי קשה, כשהיינו בעיר. היו מלא ישראלים. צחקנו. פתאום מעבר לסיבוב הגיחה קבוצה של יהודים שומרי תורה ומצוות וביקשו שיצטרפו אליהם למנין. הם היו מאושרים שיש אצלנו שניים. גם אבא וגם יוני. אבל יוני לא הסכים. והתחמק משם בשקט. לא היה להם מניין. אגואיסט. אבא שאל אותו אם להודים הוא היה מוכן לעזור. הוא אמר שבשום פנים ואופן לא. הכל כן, רק טקס דתי שהוא לא מאמין בו לא. מוכן לעזור במה שנראה בעיניו עזרה. 

הוא חושב שאני תמימה. קטנה. עצומת עיניים. איך הוא הסתכל עלי בהלם היום כשכל שיר ישראלי שהוא שם ידעתי את המילים ואת הזמר. גם אבא היה מופתע. הם לא קולטים. אין להם מושג מה רמת הידע שלי. כדי להיחשף לדברים שיוני היה צריך לעזוב את הישיבה ולברוח בשקט בלילה בלי שידעו, אני רק מקישה על כמה כפתורים במסך מגע. אף אחד לא צריך לדעת. כל מה שהוא היה צריך לעזוב את הדת כדי לחוות, אני חוויתי בסרטים מתחת לשמיכה. הוא חושב שאני בוחרת בעצימת עיניים. הוא חושב שאני לא יודעת מה יש בחילוניות. אבל הוא הטיפש. הוא הבור. הוא לא מסוגל לראות שום דבר מעבר לעשר מילימטר מול העיניים שלו. הזלזול שצורח ממנו. בכל מה שקשור ביהדות. זה כל כך בוטה השנאה הזו. הוא חושב שהוא יודע. הוא חושב שהוא היה שם. פספוס. הוא לא חווה כלום. הוא חווה ריקנות של חוסר חיבור. אותה אני מכירה מקרוב. הוא לא מכיר אבל את היופי שיש פה. הוא לא פגש את האמת. הוא פגש בכותרות ריקות, ועם משקפי הסינון של אבא. הייתי רוצה לכאוב עליו. אבל יותר קל לי לשנוא אותו.