מוזיקה. בחיכוכים בין מגזרים תמיד מגיעה הבעיה הזו. מוזיקה. כל מגזר והמוזיקה שלו. ובתוך המוזיקה שלו עוד יש סגנונות. ככה מצאנו את עצמנו במעברים חדים מריהנה למרדכי בן דוד. יוני עם המוזיקות מדיטציה שלו שאמורות לשחרר את גל ה'טטא' במוח ולגרום לאיזה משהו פנימי לקרות. טלי עם השירי אהבה המוכרים. אבא ואמא על הגל של מוזיקת שנות השישים. 

היום ניסיתי קצת לקחת פיקוד על הדי ג'יי במקום יוני. מאוד קל לעצבן אותו עם מוזיקה. כל שיר שמדבר על פן דתי כלשהו, או על ערך שונה ממדיטציות הזויות, מפריע לו. ממש לא הגזמתי. נמנעתי בכל הכוח מכל אמן יהודי מידי. הלכתי על שירים מוכרים בעולם הישראלי. זה החזיק דקה עד שיוני התלונן. זה החזיק בערך שעה עד שטלי ביקשה שנחזיר ליוני את הפיקוד. 

בערב, אמא הזמינה שיר. גידי דבוש. הרב של הסדנא הרגשית שלה. יוני שם. בסבל רב. אמא היתה חייבת לבקש תגובה כמובן. 'ראית פעם רב ששר ככה?' הוא התפתל במקום. מלמל מתחת לשפם משהו. היא ניסתה בכוח. שאל 'מה את רוצה, שאני אתחיל להשמיץ אותו?' 

זה כל מה שיש בו על דת. השמצות. שנאה. גם אני לא סובלת אותו, את גידי. גם לי יש מלא השמצות. אבל אני עושה את ההפרדה. אני נרתעת כי זה קשור לאמא. ואני נרתעת מאמא. אולי יוני אותו דבר. אולי הוא פשוט לא מפריד בין אמא לדת. 

ליברליות אלעק. זה הערך הכי מפגר שיכול להיות. כי אם אתה צריך לקבל את השונה, אז אתה צריך לקבל גם את מי שלא ליברלי. אה מה מה, זה כבר מעבר לגבולות היכולת שלך. כי הוא לא ליברלי. אוויר נפוח עם שום דבר בפנים. 

מרגע לרגע הערך של הבחור הזה יורד בעיני. חשבתי שהוא חכם, למד, יודע, וכופר. אבל לא. למרבה השמחה הוא לגמרי תינוק שנשבה. נשבה בטיפשות. נשבה בבורות. בחוסר ידע. בנוחות. בשנאה שהושרשה לו. תינוק מגודל ושבוי. 

וטלי שותקת. בכל הקשור לדת היא שותקת. קסם של ילדה. 

ככה היא התחתנה והוא נשאר רווק. היא מסוגלת להתגמש. לוותר. לכבד גם כשלא נוח לה. אי אפשר להתחתן כשאתה לא יכול לראות אחר גם כשהוא מתחת לאף שלך. אלא אם כן הוא מפריע. ממשפטי הקסם החלקלקים שלו לא עושים משפחה. 

דרושה סדנת חינוך. לתינוק בן שלושים וחמש. מאלף ועד תו. אם אתם מכירים מישהו שמסוגל להחדיר ערכים לתינוק מלא שנאה, נשמח לפרטים.