שותף שגר איתי בחו״ל שלח לי הודעה היום. הוא מטייל ביפן- אני מתה לטוס לשם בעצמי.
הוא סיפר לי שהוא חוזר לארץ, למציאות, עוד כמה חודשים ולמרות שאני דיי בספק... תמיד מאריכים את הנסיעה.
אני עדיין מנסה להבין אם הוא בעניין שלי או שסתם נזכר בי ורוצה להתעדכן על החיים.
גם דניאל האמריקאי לא מפסיק לשלוח לי הודעות ואימוג׳ים מאוהבים ולבבות.
אני מרגישה שהוא מעתיק טקסט מקומדיות רומנטיות ושולח לי ציטוטים מרוב שהוא קיטשי.
למרות שיש פה ושם קצת חיזורים אפילו בעבודה, אני לא מצליחה לסתכל על עצמי ולהיות מרוצה.
אני לא נותנת לאחרים הזדמנות אמיתית איתי כי אני בעצמי לא מצליחה לאהוב אותי.
אהבה עצמית נראית לי בלתי אפשרית להשגה.
אני בחיים לא אהיה שלמה עם עצמי...
אני עוברת על תמונות ישנות שלי במחשב, מסתכלת על החיוך שלי אבל אני זוכרת בדיוק איך הרגשתי באותו הרגע, מבדילה מתי החיוך סופר מזוייף.
אני מושפעת כנראה מהמזג אויר ההפכפך שמציף לי את כל האלרגיות-
מנפח ומאדים לי את העניים-
אף אחד לא יכול להבדיל בין האלרגיות לבכי.
novembergirl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
novembergirl