שמתי לב שכמעט את כל הפוסטים שלי אני כותבת בזמן שאני מחכה שיתייבש לי הלק...
מרחתי הפעם צבע ספק כסוף ספק לבן פנינה... נראה לי שזה רוסי מידי (אל תקחו קשה) אבל בינתיים אני מתעצלת להוריד ולמרוח מחדש אחרי שיצא לי כל כך יפה... (צרות של בנות)
אני לא רוצה לכתוב על יום הזכרון- יותר מידי כאב וקשה לי כי נתקע לי משהו בגרון שאפילו הבכי לא משחרר...
היום אני הולכת לעל האש עם אנשים שאני לא מכירה. זאת אומרת, חברה שעובדת איתי הזמינה אותי להצטרף אליה ולחברים שלה.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה אבל אני מקווה שאני לא ארגיש אאוטסיידרית מידי... כאילו אנחנו כבר בוגרים נכון?
שנה שעברה ביום העצמאות הייתי בחו״ל, ולפני זה בצבא שלוש שנים. כבר לא זכור לי איך חוגגים את החג הזה...
מקווה שיהיה כיף.
נשיקות-
novembergirl
21:00 עדכון:
במילים אחרות אמרו לי לא לבוא.
אני כבר מאופרת, לבושה עם המפתחות ביד.
מה זה עוד לילה לבד...
עצמאות שמח ישראבלוגרים אהובים.
23:30:
מטחים נורו לאוויר. אני מקשיבה לשריקות ולפיצוצים- לפעמים צרורות, אחרי זה כמה בודדים. הצבעים בוהקים בשמיים הכהים.
כולם מתפעלים מהיופי ואני רק רואה טשטוש של צבעים. השארתי את המשקפיים בחדר על המיטה, והדמעות חוסמות לי את הראיה.
עם כל פיצוץ התנפץ לי הלב, פעם אחר פעם עד לא הרגשתי עוד כאב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
novembergirl