נרשמתי סוף סוף למכינה.
אחרי הרבה בירורים התבאסתי לשמוע שזה הפיתרון היחיד שלי להתקבל לאוניברסיטה מאחר ובארץ לא מכירים בתעודת בגרות שלי מארה״ב.
זה מרגיז בצורה בלתי נסבלת כי זאת שנה מיותרת והוצאה כלכלית כבדה, ושוב מיותרת.
רציתי להרשם לאוניברסיטת תל אביב אבל הם החליטו לא לפתוח מכינה בכלל בשנת הלימודים הבאה.
״זה מה שהאוניברסיטה החליטה״ אמרה לי הגברת ה״נחמדה״ בטלפון.
אז נרשמתי לבן גוריון ואני חושבת שאין לי ברירה אלא לעבור דרומה. לפחות אוכל להכין את הקרקע מאחר וכנראה אעשה שם תואר בהמשך.
יש לי פגישת יעוץ גם באוניברסיטה העברית שבוע הבא אז אולי זאת תהיה אופצייה נוספת.
אני מנסה לאט לאט לחזור לכושר.
ירדתי את ה10 קילו שהעלתי בשנה האחרונה ואני עדיין בניסיון לחזור לתקופה החטובה שלי מהשחרור כשהייתי יוצאת לריצות של 10ק״מ, וכשהשתתפתי במירוץ אופניים של 43 ק״מ.
מאוד קשה לבנות את הגוף מחדש אחרי שזילזלתי והזנחתי את עצמי ונתתי לדיכאון לגבור עלי...
אני משתדלת להיות חיובית אבל יש המון קשיים.
קשה לי לבקש עזרה. אני מניחה שזאת הסיבה שמעולם לא הסכמתי ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר (מה שבטוח הייתי צריכה בכמה תקופות חשוכות).
אני מתקדמת לאט מאוד אבל איך אומרים- one step at a time.
נשיקות,
novembergirl.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
novembergirl