NOVEMBER GIRL

נרשמתי סוף סוף למכינה. 

אחרי הרבה בירורים התבאסתי לשמוע שזה הפיתרון היחיד שלי להתקבל לאוניברסיטה מאחר ובארץ לא מכירים בתעודת בגרות שלי מארה״ב.

זה מרגיז בצורה בלתי נסבלת כי זאת שנה מיותרת והוצאה כלכלית כבדה, ושוב מיותרת.

רציתי להרשם לאוניברסיטת תל אביב אבל הם החליטו לא לפתוח מכינה בכלל בשנת הלימודים הבאה.

״זה מה שהאוניברסיטה החליטה״ אמרה לי הגברת ה״נחמדה״ בטלפון.

אז נרשמתי לבן גוריון ואני חושבת שאין לי ברירה אלא לעבור דרומה. לפחות אוכל להכין את הקרקע מאחר וכנראה אעשה שם תואר בהמשך.

יש לי פגישת יעוץ גם באוניברסיטה העברית שבוע הבא אז אולי זאת תהיה אופצייה נוספת.

אני מנסה לאט לאט לחזור לכושר.

ירדתי את ה10 קילו שהעלתי בשנה האחרונה ואני עדיין בניסיון לחזור לתקופה החטובה שלי מהשחרור כשהייתי יוצאת לריצות של 10ק״מ, וכשהשתתפתי במירוץ אופניים של 43 ק״מ.

מאוד קשה לבנות את הגוף מחדש אחרי שזילזלתי והזנחתי את עצמי ונתתי לדיכאון לגבור עלי...

אני משתדלת להיות חיובית אבל יש המון קשיים.

קשה לי לבקש עזרה. אני מניחה שזאת הסיבה שמעולם לא הסכמתי ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר (מה שבטוח הייתי צריכה בכמה תקופות חשוכות).

אני מתקדמת לאט מאוד אבל איך אומרים- one step at a time.

נשיקות,

novembergirl.

איזה עולם קטן, בחיי.

היום במסעדה הגיעו שני אנשים שהתיישבו באיזור שלי-

הנחתי להם את התפריטים והבחור ביקש אחד באנגלית לבחורה שהייתה איתו. מייד הבאתי ואחרי דקה או שניים חזרתי לשולחן שלהם לקחת הזמנה.

עכשיו בדרך כלל אני שואלת ״אתם מוכנים להזמין?״ או משהו בסגנון- הפעם יצא ששאלתי ״אפשר לעזור לכם?״

הוא שאל אותי אם אני יודעת יפנית, ניסה חצי בצחוק להתקיל אותי.

עניתי לו ביפנית (אחד מהמשפטים הבודדים שאני מכירה) ובחורה הרימה את הראש בהתלהבות ופתאום קלטתי שהיא יפנית.

היא סיפרה לי שהיא מטוקיו ושאלה אם ביקרתי שם ואיך ידעתי יפנית..

סיפרתי להם שגרתי באיזור עם הרבה תיירים יפנים ולמדתי כמה משפטים-

הם שניהם ממש התעניינו, סיפרתי להם על החברה שעבדתי בה והמיקומים והמוצרים שמכרתי והכל.

מסתבר שהווא אחד המנהלים של ללין ושניהם מתכננים לפתוח חנות של ללין באותו הקניון שעבדתי בו!

מה הסיכוי?!

הם לקחו את הפרטים שלי ושאלו אותי אם אני רוצה לחזור לשם...

לא נתתי להם תשובה ברורה כי התוכניות שלי עדיין לא מקובעות.

אני עדיין בהלם שזה קרה.

בדיוק אתמול בבוקר התעוררתי ודפדפתי בפייסבוק כהרגלי-

נכון שעכשיו הפייסבוק משתף איתך תמונות או סטטוסים שכתבתם בדיוק לפני שנה/ שנתיים?

אז אתמול בבוקר הפייסבוק שלי שיתף אותי בתמונה מדהימה שצילמתי בצד השני של העולם מהחדר במלון המדהים שישנתי בו.

התעמקתי בתמונה ואמרתי לעצמי ״מה הייתה עושה בשביל לחזור לשם?!״

אולי בוחנים אותי שם למעלה...

novembergirl

הפעם הלכתי לקוסמטיקאית להתפנק במניקור לק ג׳ל, אחרי מסע שופינג קצר.

בזבזנית כבר אמרתי נכון?

אני במיטה כבר שעתיים ואני לא מצליחה להרדם, יש לי יטוש/ים בחדר ונעקצתי ברגל, אני שומעת את הזימזומים באוזניים ואני משתגעת.

גם אחת החתולות שאנחנו מאכילים המליטה גורים (מתחת לחדר שלי) והם מייללים כבר מלא זמן המתוקים האלה (מישהו רוצה לאמץ??!)

מה כבר ביקשתי- לישון בשקט?

novembergirl