הוראות הפעלה לקלפים היומיים:
לקום בבוקר עם חיוך ולמשוך כרטיסיה, לכתוב את הערך שנבחר במיקום אסטרטגי, שנמצא מול העיניים ולזכור להתנהל על-פי אותו הערך במשך היום.
בסוף היום, לפני השינה, לבדוק עם עצמי האם אכן התנהלתי על פי הערך.
למרות שרציתי שהבלוג ייתעסק רק בדבר אחד לשם שינוי, איך אפשר שלא לכתוב על הרגע הזה?
אני יוצאת מהבית בשביל סיגריה, שלוש זוגות מכנסיים וחמש חולצות, לא מתארת לעצמי שהגשם כל כך חזק ובכל זאת ממשיכה ללכת, דרך הגן לכיוון הבית שלך- שם את בדיוק חוגגת כרגע, ובדיוק כשחשבתי שאין באפשרותי להכאיב לעצמי מספיק- אני נתקעת בתחנת אוטובוס שליד הבית שלך כי הגשם מטורף. מעשנת את הסיגריה השלישית לטיול, בוהה בבית, ופשוט מדמיינת לעצמי כמה טוב לך איתה.
כשהגשם נרגע אני הולכת למכולת, קונה גלידה ושוקולד. מגיעה הביתה, סחוטה, רגשית. נשכבת במיטה לצלילי הגשם, הגלידה לצידי, ברגע ערוץ של סרטים .. ערוץ של סוטים. הנייד לא מפסיק להיות מוצף מתמונות משם, ואני כאן תקועה .. מכל המובנים.
היום אהבו יותר את הסובב אתכם, אין דרך לאהבה- אהבה היא הדרך. רק אהבה מביאה אהבה !
קצת אבוסורדי לקבל את אותו קלף באותו שבוע, ועוד קלף כזה כבד עם מילה כזאת מאיימת.
מעולם לא הייתי טיפוס של שבת , רק לאחרונה כשהתחלתי לישון אז יש לי יותר זיקה כלפי ביום הזה.
התעוררתי בעשר וקמתי באחד עשרה, לצלחת פרנץ'-טוסט עם נס קפה, אפילו לא פותחת עיתון, מחטטת ברשתות החברתיות על מנת למצוא רמז על אם התעוררת כבר או לא, למרות שברור לי שלא- את ישנה כל כך הרבה מעצבנת.
איזה מגעילות השיחות שלנו עכשוו כשאנחנו לא ביחד, את בכלל לא יודעת לאיפה יצאתי אתמול ולמזלי את גם לא יודעת את מי ליוויתי שיכורה אתמול בשלוש בלילה. או אולי לא למזלי ? הלוואי שתקנאי לי.
אמרת שאת כבר קבעת משהו ואת לא יכולה לקחת אותי לטייל , למרות שברור לי שאת.סתם לא רוצה, וזה אפילו בסדר.
אני אוהבת אותך, זה המזל שלי, שאני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך ככ עד שלא אכפת לי שהקשר שלנו היה כזה עמוס וכושל. אני אוהבת אותך כבן אדם, כהיותך, ואני לא סובלת מהאהבה הזאת. אני סובלת מחוסר היכולת לממש אותה באופן הטוב ביותר.
כשאהבה בוחרת אותי פעמיים באותו שבוע - אני לא יכולה לסרב לה.
הפגינו את אהבתכם כלפי מישהו היום. זה קל, כל מה שצריך זה לב אחד, 2 אנשים, 3 מילים ו-4 אותיות.
אני חושבת שבדרך לא דרך , במודע או לא, ציפיתי לקלף הזה. למען האמת לא בחרתי אותו כמו בשאר הימים, כשלקחתי את הראשון מהערימה, בחרתי אותו מהאמצע, אמצעי מוחש לאיך 'אהבה' לא ממש נגישה עבורי.
אז טרם אני שוקעת לחזרת-ספרות אחרונה לפני הבגרות, אספר לכם מה שאני הבנתי על אהבה במהלך השנים.
למעשה לא הבנתי כלום. אני חושבת שהתפיסה שלי לגבי אהבה די מעוותת, מהרגע שטעמתי ממנה אני לא נתתי לעצמי לחיות בלעדיה.
זוגיות בארון זה שונה, זה עוצמתי יותר, מכיוון שאין אף אחד לחלוק איתו את האהבה. בת הזוג הראשונה שלי ואני היינו ביחד שנה, ואני חוששת שכל השאר היו נסיון למלא את החור שהיא השאירה. כיום אני לבד אחרי זוגיות כושלת של כמעט ארבעה חודשים. אחוז גדול מהפרידות שלי הוא מאותה סיבה, ואני ממשיכה לטעות, בידיעה שזו טעות, בידיעה שאני סתם פרנואית. אני דורשת יותר מדי, והמעט שדורשים ממני נעשה בלתי אפשרי בשבילי.
גם כיום, כשאיני בארון, אני מעדיפה לשמור את מערכות היחסים שלי בסוד, התרגלתי להעמיד פנים. במילא היציאה מהארון היא חשיפה ענקית מדי עבורי.
אני לא מאחלת לי אהבה, אני מאחלת לי ללמוד לחיות בלעדיה.
ראשית, אני אוהבת את החורף, הסערה הזאת עושה לי טוב. אני אוהבת את העובדה שאני מאפשרת לעצמי לעשות יותר ממה שאני אוהבת. אני אוהבת מוזיקה, רק בשנה האחרונה עיכלתי את החיבור העצום שלי למוזיקה.אני אוהבת את הסביבה שלי, אני כל כך זכיתי. אני אוהבת את המשפחה שלי.
אני מקווה שהפגנת האהבה שלי היום תפתיע אותי. בכל מקרה, אני לא מצפה
כינוי:
Amit45
בבלוג זה
בכל הבלוגים
