*

מחר אני מתחילה שנה ב'. הייתי רוצה להתחיל עם ראש יותר נקי ורגוע ובחודשיים חופש שהיו לי לא הצלחתי להגיע לנקודה הזאת.
לא מוכנה שוב פעם להיות 24/7 בלחץ וחרדות אבל גם לא כאילו שיש לי המון ברירה כי אני חייבת איכשהו להמשיך עם החיים האלו.
לפחות יש לי שם חברות וזה אומר שאני לא מתמודדת שם עם הכל לבד ויש אנשים שיכולים להזדהות איתי עם כל החוויה הזאת שנעבור. האא מי שהיה מאמין שבאמת יהיו לי שם חברות. לפני שהתחלתי את השנה הקודמת ראיתי את עצמי מבלה שם לגמרי לבד ועכשיו אני חלק מכמה קבוצות. היו לי טראומות מזה בתיכון וחשבתי שככה זה יהיה תמיד אבל מסתבר שתמיד יהיו אנשים שאיכשהו יצליחו לסבול את הנוכחות שלי. 
מקווה שאני אצליח להנות מזה. 

את הסופ"ש שלי העברתי בקריאת הבלוג הזה

https://israblog.co.il/blogread.asp?blog=1169

היא גאונה מבחינתי וכתבה את הבלוג הזה בגילאי ה20 ועכשיו היא בת 41. אני מקווה שמאז הפוסט האחרון שלה מ2008 החיים טובים אליה.
אני גם מקווה שגם בגיל 40 אני אתסכל על התקופה הזאת בחיים ואזכר בהם לטובה.
חג אחרון, עוד שבועיים לימודים(שאני לא יודעת מה קורה איתם, אין לי מערכת ואין לי עם מי לדבר)
ועוד יומיים נראה את החטופים שלנו בבית? אמן אמן אמן

אני רוצה בבקשה להבין למה מתחילים איתי רק כשאני עובדת. המבט המיואש שלי עושה לכם את זה?

שנית

אני רוצה השנה לבקש מעצמי מחילה. סליחה שהורדתי את עצמי כדי שלכם יהיה יותר קל ונוח ושתוכלו להרגיש יותר טוב לגבי עצמכם. השנה אהיה בלתי נסבלת לחלוטין. סליחה שחשבתי שמשהו בי דפוק, זה נכון אבל אני לא יכולה לתקן את זה ואני אקבל את עצמי איך שאני גם אם אתם תסבלו מזה. זה כבר לא תירוץ מבחינתי להרס עצמי. 

שלישית

אני מבואסת מזה שאני מפספסת את ההרצאה של בן שפירו אבל לפחות אלך להופיעה של אזיליה בנקס, יאיי