נכנסת לקניון, חצי שעה לפני משמרת,

קונה קפה ב5 ש"ח מהמאפיה,

7.30 בבוקר, ברקע אנשים מסדרים הכל לדוכנים של יום שישי,

מתיישבת עם המעיל היקר הכבד והמחמם שקנית לי השבוע מזארה,

מחכה שתעני לי מחכה שתעני לי.. דילאיי מטורף, 

תכף אני כבר צריכה להכנס למשמרת, אני כותבת לך

"סליחה אמא שלי הייתה לידי, סליחה לא הייתה לי אפשרות"

אני מרגישה איך הדילאיי שלך מטריף אותי ומתחיל לעצבן אותי

הדמעות עולות בי, אני לוקחת לגימה מהקפה,

שומעת שיר עצוב באייפון,

ר' עוברת בדרך לחנות ומבחינה בי, היא מתיישבת לידי ושואלת "מה קורה?"

ואני מתחילה לבכות 

היא מחבקת אותי ואומרת לי "מותק.."

והדמעות יורדות.. ויורדות..

ברקע סמסים של "סליחה סליחה.." ממנה אחרי שסימסתי לה לעזוב אותי בשקט

ושתמיד היא עושה את זה כשהיא אתם.

ממשיכה לבכות,

מתעשתת על עצמי מוחה את הדמעות עם חתיכת נייר הטואלט המשומש והרטוב בידי..

ר' מסתכלת עליי, לא שואלת אותי שום דבר,

ופשוט אומרת לי "את יודעת שהכל יהיה בסדר בסוף.. מותק"

מחייכת אליה, מבקשת סליחה על שבכיתי והתפרקתי מולה..

היא אומרת לי שאין לי מה לדאוג, ו"שהיא לא ראתה שום דבר"

יורדות לחנות, ו-וואלה המשמרת עוברת לי בכיף. 

היא בנאדם ממש מקסים בעיניי,

אמנם אני לא מכירה אותה כ"כ הרבה זמן אבל יש לה סיפור חיים מיוחד בעיניי

-

אני תמיד מרגישה כ"כ לבד כשהיא אתם, עם המשפחה שלה

תמיד מרגישה שהיא בנאדם אחר.. שאכפת לה הרבה פחות ממני..

מרגישה מרוחקת.. לא רק פיזית גם נפשית,

מרגישה בדידות, תסכול..

אני יודעת ששתינו החלטנו לא לספר למשפחה שלה כי יהיה כ"כ הרבה יותר גרוע

אבל עדיין.. זה לא מונע מזה להיות קשה ומתסכל.

אני מותשת ואני לא יודעת מה הדבר הנכון יותר,

אני רק יודעת שאני נקרעת בין התסכול לאהבה.

-

איכשהו אזרתי אומץ, אני לא יודעת אם באמת רגליי יכנסו לקליניקה שלו

אבל קבעתי תור לפסיכולוג.. ביום שני

בייביי 300 ש"ח שאין לי..

אני מרגישה שבא לי לעדכן כ"כ הרבה יותר ואני פשוט לא מוצאת את הזמן..

קצת מהימים האחרונים..

רבתי עם אמא שלי ניסיתי לפייס אותה הבאתי לה פרחים נראלי שהיא זרקה אותם

נאמרו דברים קשים מצדה.. שבכל 24 שנות חיי אני אכזבה אחת גדולה בשבילה, שהפכתי אותה בכל שנות חיי לבת 200 

שאני לא מטפלת בעצמי עם הסכרת שלי ושמבחינתה שאני אמות ויקח לה חודש לשכוח ממני.. שאני בנאדם משוגע עם מצבי רוח ושעד שאני לא אלך לטיפול פסיכולוגי אני יכולה לשכוח מזה שהיא אמא שלי.. 

האמת שאחרי היום הזה (אתמול) במקום לבכות פשוט נכנסתי למיטה הלכתי לישון מ1930 עד 4 לפנות בוקר, הדלקתי דוד התקלחתי והלכתי לעבודה..

כשחזרתי היום גם לא דיברנו 

אבל מה שכן ס' באה אליי ישנו שנ"צ ביחד בחוץ ירד גשם התכרבלנו והיה קסום.. אני כ"כ אוהבת אותה.

לאחר מכן אבא שלי הסיע אותה לבית שלה כי יש לה מחר מסיבה ללכת אליה, של חברה שלה שטסה ל8 חודשים והמסיבה היא במרכז.. סו יאפ

קיבלתי משכורת אבל עדיין זה כאילו אף פעם אין לי כסף עם כל השעות שאני טוחנת אני לא מצליחה לסגור את המינוס בבנק והסתבכתי עם הלוואות.. זה עניין שמדכא אותי בפני עצמו.. מקווה שהבנק יצור איתי קשר במהרה ושאני אסתדר..

בינתיים אני ממשיכה לטחון שעות בעבודה בתקווה שתצא משכורת גבוהה חודש הבא..

חזרתי לסופרנוס

ביי

-

די התמכרתי לGTA V

ולשיר הזה במיוחד (למרות ששמעתי אותו בפול אנד בר..)

זה לא תמיד דבר קל

אבל זו מע' היחסים הכי אמיתית שהייתה לי מעולם.

אה,

שנה טובה.