ת'אמת אין לי מושג מה אני,דכאוני או עצלן, אני חושב שאני שניהם אבל בכל זאת לא בטוח.

כשהמצב רוח שלי טוב, והכל טוב, אז אני פרודוקטיבי וכשלא אז לא.

הבעיה היא שמאז שהכל היה טוב עבר דיי הרבה זמן אז קשה לי להחליט...

אולי סתם הזכרונות נראים טובים יותר מהמציאות?

מי יודע?

אני יודע שכרגע, אני עצלן.

אני אתחיל בזה שאני בן 18, סיימתי בית ספר לפני כחצי שנה ומאז לא עשיתי כמעט דבר.

סיימתי את הלימודים בערך (לא בדקתי מה ציוני הבגרויות, אבל בגלל שלא טרחתי לבוא לבגרות בספורט, בגרות מלאה אין לי).

עבדתי יום אחד (כל הכבוד לי).

יצאתי מהצבא על נפשי.

יצאתי פעמים בודדות מהבית.

וזהו אני מניח...

לאקסית שלי היה כישרון, היה לה את היכולת למשוך אותי למעלה, לגרום לי לעשות כל מה שאני רוצה,

לגרום לי לדאוג לעצמי ולא לזרוק זין.

אחד הכישרונות הנוספים שהיו לה זה להכניס אותי לדיכאון, לגרום לי לשכוח מכל מה שאני רוצה,

לשכוח מעצמי, לשנוא את העולם, לשנוא את עצמי ולא לדעת דבר מלבדה.

אני עדיין תוהה לעצמי אם היא מודעת למה שהיא עשתה, או מודעת להכל? אולי בכלל בכוונה?

למה?

משחק מרושע?

אני אתאר את מה שהיא עשתה לי כהתעללות מוחלטת(נפשית, למרות שפעם...) ולא פחות.

לפני שהכרתי אותה לא הייתי האדם הכי שמח בעולם, טיפה דכאוני, אבל מאוד מאוד סגור בתוך עצמי,

לא סיפרתי לאף אחד כלום עליי, לא היה לי את הצורך לאישור של איש.

הייתי אדם עם עמוד שידרה שהיה חושב לא מתאים לי/לך? אז לא צריך.

מבחינה מינית אפילו יותר, למרות שגם עכשיו לא הכי..

אחרי שהכרתי אותה נהפכתי לאדם מאוד אובססיבי, אני חושב על כל דבר מיליון פעם

מלא רגשי נחיתות וכל מיני כאלה

האם אני מאשים אותה? לא ממש.

היא אולי זו שעשתה את זה, היא אולי חולת נפש(יש דברים שאני לא אספר פה, אבל אין ספק שחוץ ממטורללת אין איך לתאר אותה)

אבל אני זה שנכנע לדברים האלה, זה לקח לה זמן את זה אני מודה,

ראיתי אותה בוכה (כביכול בגללי) על דברים שרק מישהי עם בעיות אמיתיות תבכה.

אני ידעתי למה אני נכנס ונשארתי בכל זאת.

לא בטוח למה אבל עשיתי זאת.

חשבתי שאם אני אתעלם הכל יעבור אבל זה אף פעם לא עבר.

אפילו לא היום (זה קרה לפני שנה וחצי שנתיים).

אז מה התוכניות לעכשיו?

קודם כל אני רגוע,

לא עשיתי צבא אז יש לי זמן לדפוק את עצמי מכל כיוון אפשרי ועדיין בגיל 21-22

להיות באותו מקום בחיים כמו שאר האנשים.

אני צריך לעבוד, ה 200 שקל ליום עבודה בחצי שנה אחת לא מספיק לי (מה גם שצריך לעזור להורים, אני פרזיט מטונף)

להתחיל להשקיע ברעיונות שלי, גם זמן וגם כספית,

הבסיס אינו צורך כסף, אז הגיע הזמן שאני ירים את התחת ויעשה משהו.

שכסף זה יהיה הבעיה האחרונה שלי.

לעשות בדיקות רפואיות, אני חושב שיכול להיות שיש לי בעיה בכליות,

זה מה שהרופא אמרה לפני שנה, עדיין לא הלכתי לעשות את הבדיקות.

לשמור על כושר ולעלות במשקל(אני קצת שחיף).

מבחינה חברתית אני לא דואג, אני אולי לא חברותי מידי, אולי

אין לי יותר מידי חברים, אבל אני לא דואג, זה לא מפריע לי כרגע.

נשאר לי רק שאלה אחת לעצמי, האם כדאי לנסות להפוך את עצמי לנרקסיסת אגויסט.

נראה לי זה ישפר את האיכות חיים שלי.