המצב מתחיל להיות קצת טוב, אם אפשר לומר דבר כזה.
אני יכולה להתעורר יום אחד ולרקוד שעות, וביום אחר להרגיש כלואה.
מה שכן, שיכללתי את עצמי ועכשיו אני יודעת להתעלם מהתחושה הזו. בראבו, כל הכבוד לך.
השנה עשיתי חשבון נפש חלקי בלבד. טוב, זה לא שבשנים קודמות השקעתי כל כך אבל בטח יותר מהשנה הנוכחית.
האמת היא שאני פשוט פוחדת להתעמק בכל מה שיש לי בפנים. פעם הייתי קוראת לזה פחדנות. עכשיו אני עדיין קוראת לזה פחדנות, אבל מבינה שזה כבר חלק ממני. אני לא רוצה להבטיח הבטחות לעצמי מחשש שלא אעמוד בהן. אני גם לא באמת יודעת מה הולך לקרות והחוסר וודאות הזה קצת מקשה לקבל החלטות. ולכן, כרגיל, אני עדיין ממתינה לשינוי שיסחוף אותי למקום טוב יותר ושיבהיר לי בדיוק איפה אני עומדת.
אם זו לא פחדנות אז מה כן?
(לפחות יש קצת מודעות עצמית 
)
אפרופו מודעות עצמית... אני כבר לא מקווה להשתנות ולזנוח את המקום הזה, ה"משבצת". זה לא באמת עומד לקרות. אני שוב אכנס למסגרת חדשה ואקבל מייד את מקומי הטבעי בלי להילחם בו יותר מידי. מה שכן, אני אשתדל להיות פתוחה יותר ואולי זה יעזור לי לפחות להגדיל את המשבצת, שלפחות יהיה קצת מרחב. לנסות לא להתקבע באותה עמידה.
בטח, שיהיה לך בהצלחה.
אבל מצד שני, דווקא כן הצלחתי להרחיב אותה קצת. אז נכון, זה לא החזיק הרבה זמן אבל אני עכשיו יודעת שאני יכולה. אני מסוגלת להשתנות גם אם זה לזמן קצר. אולי מה שאני באמת צריכה לדעת זה לא איך להרחיב את המשבצת, כי את זה כבר הצלחתי לעשות פעם אחת, אלא איך לשמור על המשבצת מורחבת ולמנוע ממנה להתכווץ שוב.
זה בטח נראה מה זה בולשיט לקורא מהצד, אבל זאת האופנה היום ;)
חוץ מזה, אנחנו לא יכולים לכתוב מה באמת אנחנו מרגישים, לא בפורמט הזה לפחות.
במקרה שלי, גם לא בשום פורמט אחר (ראה ערך "פחדנות" למעלה).
אז גם אם זה נראה לכם לא מובן, זה בכוונה. אם זה יהיה פחות מעורפל אני עלולה חלילה להסיק מסקנות על עצמי ואז לעשות שוב טעויות.
ומצד שני, מה אנחנו בלי טעויות?
אני מתחילה להסתובב סחור סחור.
היה נחמד לכתוב קצת, לשם שינוי. גם אם בתוך ערפל.
הצלחתי לדייק את התחושה - אני מרגישה בתוך ענן. זהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לא באמת, אבל שיהיה קייט