זה כבר מתוך צורך.

איך זה שבכל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש

היא עושה משהו טיפשי שמכריח אותי לחזור לכאן ולכתוב עליו.

אולי אני צריכה לשקול לא לכתוב כאן כדי שהיא תפסיק לפגוע בנו.

כל כך בא לי לדבר איתה על זה, ומצד שני אם אעשה את זה שום דבר לא יחזור לקדמותו יותר.

שתינו כל כך נחושות להימנע מעימות... פעם חשבתי שזה רק דפקט שלי אבל עכשיו מסתבר שגם היא לוקה בו.

ומה שהכי מדהים זה שהיא תמיד מגיעה לתובנות המקסימות שלה לפני הימים הכי משמעותיים. בפעם הקודמת זה היה יום ההולדת של אמא. עכשיו זה יום כיפור. זה לא אמור להיות מנוגד לכל תפיסת עולמה? למה היא מתעקשת ללכלך כל פיסה טובה? איפה ההגיון בזה? 

אם היא תתקשר לפני יו"כ לבקש סליחה, אני באופן אישי אנתק לה.

(כן בטח).

שתבוא לפה פעם אחת אם היא כל כך מצטערת.

לא שהיא באמת מצטערת. היא בטוחה שהצדק איתה, הרי.

ברכות לקראת השנה החדשה:

1. שהיא תפסיק לגרום לאמא לבכות

2. שכולנו נקבל קצת שכל ונתנהג כמו משפחה נורמלית שיכולה לבקר זה בביתו של זה מבלי שזה יתלקח למדורה.

אמן.