יום ראשון, סביבות הצהריים.
פייסבוק, הקבוצה של הכיתה שלי.
פרץ אליו ילד מאחת הכיתות המקבילות. ברק.
הוא הוסיף את יובל ואת איתי ק. מהכיתה שלו.
כל מי שהיה אונליין התלונן וניסה לשכנע אותם לעזוב. גם אני.
כמובן שזה היה אני.
ברק נטפל אלי. מהר מאוד יובל הצטרף ותוך שניה גם איתי. פרסם דברים "מעליבים" עלי בקיר. ניסו להפוך אותי לאפסית.
לא נפלתי. עמדתי בזה, אפילו די בקלות. כל מי שהיה אונליין בכיתה הגן עלי, אמר להם להפסיק להיטפל אלי. (כשאני חושבת על זה אני מרגישה חמים בפנים, בגלל שאף פעם לא הגנו עלי ככה לפני כן.) לא נתתי להם להגיע אלי. ברק, כדי לעצבן אותנו, הוסיף את כל הבצפר לקבוצה ואז עוד קצת. מי ששם לב שהוסיפו אותו לקבוצה הזו הגן עלי (גם מי שלא הכיר אותי) ואז שאל למה לעזאזל הוא בקבוצה הזו. אני צחקתי.
אני לא מבינה את זה. למה אנשים תמיד חושבים שאני פתוחה כזו, שאפשר לצחוק עלי? דווקא אלי? אני לא כזו חלשה. אני לא חושבת. אני מנסה שלא להיות.
אמי ושירה שלחו לי הודעות בפייסבוק, שואלות אם אני בסדר. הסברתי להם שאני חושבת על זה כמצחיק כבר. אני ואמי הרחבנו בשיחה לכמה זמן, אבל זה נגמר די מהר כי היו לי שמונים RP בגודרידס.
אתמול יצאתי לקניות עם אמא שלי. לפני כן הלכנו לאחת המסעדות החביבות עלינו לארוחת צהריים עם טל ואבא. במרחק כמה צעדים מהמסעדה הפלאפון שלי צלצל. מיה היתה על הקו, היא דאגה שהרגשתי מובסת. למען האמת שכחתי מזה כמעט לגמרי. היא אמרה שהילדים יענשו.
מאוחר יותר החלפתי סמסים עם מאיה(אני יודעת, זה מבלבל. מיה= המורה שלי, מאיה= חברה שלי). אחרי כמה זמן היא גילתה לגבי ההצקות ושאלה אותי אם אני בסדר. היא ממש דאגה לגבי, וזה- שוב- חימם לי את הלב בצורה שלא הרגשתי אף פעם. אף אחד לא באמת דאג לי ככה חוץ ממשפחה לפני כן. זה נחמד לדעת שיש לך חברים. הסברתי גם לה שאני בסדר, אבל היא אמרה לי שזה בסדר אם בכיתי. לא סיפרתי לה שלפני כמה זמן באמת הייתי בוכה, אבל- ואת זה כן סיפרתי לה- באמת שלא בכיתי ביום ראשון.
אני השתניתי. לפעמים זה מפחיד אותי לגלות בדיוק כמה. לגלות שמגינים עלי. לגלות שאכפת לאנשים ממני...
אתם לא יכולים לתאר לעצמכם את ההרגשה.
אבל המחנק הזה בגרון? הוא נגרם לא בגלל שאני מוקפת באהבה. הוא נגרם כי נמאס לי. נמאס לי שאנשים חושבים שמותר להם לפגוע כל כך. שהם חושבים שהם יכולים להתייחס לאנשים כמו אל זבל ולצאת מזה בלי חשבון. הם יענשו... אבל העונש ייגמר. החיים של הילדים שמציקים להם כל כך הרבה הם אלה שיהרסו בסופו של דבר.
All Alone/By Me
You are really good at this
Making me feel like I'm a piece of garbage
I've been down here so long, so low, it feels like up to me
If you haven't felt this way- why are you even listening?
!Only one lie left to tell: I can get through this
If anybody knew me well they'd know I'm crumbling under this
All alone, by my own, feeling abandoned
No one to turn to, where to escape to? My heart has surrendered
All alone again, all alone again
Walking down the street trying not draw attention to myself
I know, in a few years, it'll stop feeling like hell
But till then I've got to get out of this mess
Stuck so deep, my chances aren't looking well
...Only one lie
...All alone
You can talk about this as much as you want, at the end of the day
The ones who cry come home in tears, whiping them away
And I know it's hard to believe if you're not the bullied
But it can wreck all your life if you think that you're nothing
All alone, by my own, feeling abandoned
No one to turn to, where to escape to? My heart has surrendered
All alone
All alone, by my own, feeling abandoned
No one to turn to, where to escape to? My heart has surrendered
All alone again, all alone again
All alone
.Again
זה שיר שכתבתי שנה שעברה.
אביגיל
נ.ב. הקניות יצאו מעולה. קניתי חמש חולצות, שלוש שמלות, שני מכנסיים קצרים(מכנסון ומכנס עד הברכיים) וחצאית בז' אחת:)
נ.ב.ב. חם לי בטירוף. והחמסין עוד לא התחיל אפילו! בהצלחה לכולם לשרוד בקיץ הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
