נעלמתי קצת..
אנחנו יחד כבר 3 חודשים אני והוא.
הוא מדהים אבל איכשהו אני מוצאת את עצמי כל פעם מחדש מתקשה לתת 100% מעצמי בזוגיות הזאת.
התרגלתי כבר כל כך לסוג אחר של אנשים. פליירים. כאלה שלא מוכנים למחוייבות. ילדים רעים. והוא.. הוא ילד טוב.
הוא הכי מוכן למחוייבות, הוא שם בשבילי תמיד. הוא רוצה אותי בגלל מי שאני ולא בשביל הגוף או המראה שלי.
אבל מה אני? אני פוגעת בו. הראש שלי לא מצליח להתפקס. ואני מרגישה מבולבלת.
אני רוצה להצליח. אני רוצה לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי. באמת. אני מנסה. אבל איכשהו בסוף יש לי איזו יציאה שהורסת הכל.
והאקס עוד שולח הודעות וזה קשה. ותאמת שאפפעם לא הפסקתי לאהוב אותו. אני לא מרגישה שהצלחתי לסגור מעגל בזוגיות אית. בגלל זה אני עדיין לא מצליחה לשחרר.
היו לי חיים משוחררים. עשיתי מה שרציתי, הייתי עם מי שבאלי. בלי מחוייבות לאף אחד. למרות שאפפעם לא הייתי מאלה שעוברות כל לילה לגבר אחר. אבל גם לא הייתי מחוייבת לאף אחד. ואם לא היה באלי להיות עם מישהו יכולתי פשוט ללכת.
עכשיו פתאום מעורב פה רגש של בנאדם. אי אפשר פתאום לקום וללכת. בנאדם שייקר לי יכול להיפגע מזה.
פתאום גם כשקשה צריך להילחם ולהשתדל. צריך להישאר ולנסות כמה שאפשר.
וזה קשה..
לא יודעת כבר. אני כולי מבולבלת.
וקשה לי ולחוץ לי עם לימודים והעבודה. ופתאום המינוס בבנק כבר עובר כל גבול.
והכל נופל עליי בבת אחת ואני מרגישה שהחיים גדולים עליי קצת.
אני צריכה איזה סופ"ש או שבוע של שקט. לא להתעסק בלימודים, לא להתעסק בעבודה, לא כלום. נטו מנוחה בלי לחשוב על שום דבר.
ואולי גם זה לא יספיק...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
