בא לי לכתוב כל כך הרבה
מילים.
שיבטאו כל כך הרבה
רגשות.
אבל אין לי כלום.
אין לי דרך מספיק טובה.
בא לי פעם אחת להרגיש באמת שרוקנתי את עצמי עד סוף ממילים, שהרגשות שלי לא יכלו לצאת החוצה בצורה יותר טובה.
להרגיש הקלה.
כמה פעמים אגיד לעצמי שההסתגרות הזו בתוך הכעס והפגיעות של עצמי היא זו שמכניסה אותי ללופ של יום עקום.
היום לא יכול לחזור להיות ישר מתוך הלופ הזה שהוא נמצא בו.
אבל לא משנה כמה פעמים אגיד את זה לעצמי ולמרות שתמיד אדע את זה - המצב לא ישתנה והכעס והפגיעות כמו פוגעות לי כל פעם מחדש בשיריון וגורמות לי להסגר.
התקופה הזו שואבת ממני את כל הכוחות וכל האנרגיות בצורה הכי שקטה ותחמנית שיש.
כמו צינור שמזדחל לתוך הגוף שלי בשקט בשקט ולאט לאט שואב את הכוחות כל ערב מחדש.
כי זה תמיד בערבים,
בערבים אני פתאום על קוצים ורע לי וחשוך לי מידי.
ואני נסגרת ונאטמת והכל כמו נתקע לי בפנים.
זה מרגיש כמו בתוך מעגל שאני פשוט לא מצליחה לצאת ממנו.
שמישהו בבקשה יעזור לי לצאת מהמעגל הדפוק הזה.
למה אי אפשר פשוט להיות בסדר.
להרגיש בסדר.
לדעת שבסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: