כשאת גרה בתל אביב, כדאי שתהיי מוכנה להפתעות. את אף פעם לא יכולה לדעת מאיפה זה יבוא לך..

בספיד דייטינג את יכולה למצוא את אהבת חייך או את פאדיחת חייך. למזלך זה נמשך חמש דקות בדיוק.

זה היה בוקר צח בלונדון, אני רכבתי על סוס חום שדוהר בקלילות והוא רכב על סוס לבן עם גוונים של צהוב-שמפניה, הסתכלתי עליו, והוא עלי, וידענו מיד – אהבת אמת.

אני לבשתי כובע מגונדר עם נוצה והוא לבש מגבעת שחורה ועניבה.

ירדנו מהסוסים ממש ליד חוף הים "סנשיין ביץ' קלאב" שבלונדון, הוא התקרב ונגע בפני האדומות מסומק, וליטף את שיערי שהתבדר ברוח, ואז ממש בשנייה שהוא התקרב לנשק אותי, העולם עצר לכמה רגעים, ולעוד כמה רגעים, ואז לעוד כמה..

נו! מה זה!! למה לא מתנשקים?!

בנקודה הזאת בדיוק התעוררתי.

הייתה לי מסכת בוץ על הפרצוף, משהו ירוק על השיער והמיטה היתה ריקה.

איזה מגבעת ואיזה לונדון.. הדבר היחידי שהיה קרוב לחלום הזה, היה הריח של הסוסים ששרץ בחדרי.

'נמאס לי לקום לבד.. חייבת למצוא דייט' חשבתי לי בזמן שחייגתי לגבר הקבוע היחידי בחיי.

"ממ.." הוא ענה מנומנם.

"ארז?"

"ממ.." הוא המשיך

"ארז!!" צעקתי עליו.

"מה ניקי... עכשיו 10 לפנות בוקר"

"עוד מעט צהריים קום! אני צריכה את עצתך!"

"מה ניקי..." הוא ענה בחוסר רצון.

"איך משיגים דייט מהר?" שאלתי בסקרנות.

"אה.. זה פשוט. לכי לארון הבגדים שלך.."
"אני שם. נו?"

"תפתחי את מגירת הגרביים"

"נו?"

"קחי זוג גרביים מקופלות"

"רגע, איזה צבע?"

"לבן" הוא קבע

"לקחתי, ללבוש אותן?"

"לא, תדחפי אותן לפה שלך ואל תתקשרי אלי עד עוד שעתיים מעכשיו!"

ניתוק.

חצוף.

זה לא היה מועיל בכלל.

תקתוק. חיוג.

"הלו?"

"בוקר טוב לכלה!" אמרתי בהתרגשות

"חח. ניקי.. החתונה בעוד 4 ימים, רק אז אני אהיה כלה"

"אהא.. ראיתי את הקייטרינג שהזמנת. אחרי החתונה הזאת, אני כבר לא אהיה קלה לעולם"

"מצחיקה, מה רצית?"
"זהו, אז יש לי שאלה.." אמרתי בהיסוס

"תרגישי חופשי לשאול הכל ניקוש"

"איך הכרת את עידו?"

"מזתומרת?" היא שאלה מופתעת.

"איך הכרתם? בר.. חברים משותפים.."

"הכרנו בספיד דייטינג, מכירה?"

"לא.. מה זה?"

"את בעצם הולכת לסוג של בליינדייט ו~.."

"אוי אוי אוי לא.. לא רוצה. אני שונאת בליינדייטים. תמיד אני נופלת על בחורים מוזרים שאין לי מושג איך לשרוף איתם את הזמן"

"מעולה!" נגה אמרה בהתרגשות, "אז ספיד דייטינג זה בדיוק בשבילך! הדייט נמשך רק 5 דקות ואז מתחלפים"

"מה? מתחלפים עם מי?" שאלתי בחוסר הבנה מוחלטת.

"אתם תהיו קבוצה גדולה של אנשים, כולם רווקים שרוצים לצאת לדייט, את בעצם יושבת לדייט של 5 דקות עם כל אחד מהגברים ואז בסוף, אם שניכם מסתדרים, אתם יכולים להחליף מספרי טלפון ולהיפגש לדייט שני"

"לא יודעת.. זה לא בשבילי"

"כן כן ניקי!!" התלהבה נגה, "אני רושמת אותך לספיד דייט היום! תלכי לזה!"

לא היססתי עוד הרבה עד שנגה שכנעה אותי ורשמה אותי לספיד דייטינג.

אני באמת כל כך נואשת? עד כדי כך אני צריכה חבר?

לא! אני בכלל לא נואשת, אני עושה את זה – בשביל החוויה.

זה מזכיר לי שלפני שנה בדיוק, אני ונגה היינו בסיטואציה הפוכה.

נגה עוד לא הכירה את עידו ואני עוד לא הכרתי את החיים בתל אביב.

זה היה ערב סתמי באיזה בר כשנגה אמרה לי – "בחיים לא השתכרתי"

"אף פעם?" שאלתי המומה.

"אף פעם.."

"איזה חננה! את חייבת!" קבעתי, "בשביל החוויה!"

נגה הסכימה ושתתה חצי בקבוק של וודקה.

היא הייתה כל כך שיכורה, בקושי יכלה ללכת.

"ניקי.." אמרה נוגה ממושב השוט גן של האוטו, "אני אוהבת אותך.."

"אוו. גם אני אותך!" עניתי בחיוך.

"לא ניקי.. באמת. בא לי להיות לסבית ולהתחתן איתך.."

"נוגה, את מגזימה. שאני לא אקיא עליך"

"ניקי.." היא אמרה והניחה את ידה על הבטן, "אני צריכה להקיא.."

"נוגה!" אמרתי נעלבת, "אני לא כזאת מגעילה.." הסתכלתי עליה וראיתי שהיא רצינית.

"ניקי, אני באמת צריכה. תעצרי!"

עצרנו בצד הדרך, היא התכופפה ואני החזקתי לה את השיער.

"ערב טוב" אמר שוטר פלצן ומתנשא מתוך הניידת.

"היי וזה.." יבשתי.

"מה יש לה?" הוא אמר והביט בנגה שמקיאה.

"שתתה קצת יותר מידי.."

"הנהגת שתתה?"

"לא.." הסתכלתי עליו במבט עצבני.

"אני שוטר" הוא אמר את המובן מאליו.

"וואלה? לא שמתי לב שאתה מסנוור לי ת'חיים עם הצ'אקאלאקה שלך."

"מתחכמת אה? תראי לי את התיק שלך"

"סליחה?"

השוטר יצא מהניידת והתחיל לחטט לי בתיק.

אחרי שהוא בדק כל תא אפשרי, כל שפתון וכל טמפון שהיה שם, הוא שלף מהתיק נייר כסף קטן.

הוא עצר, חייך חיוך מרושע כזה ואמר "אהא!".

הסתכלתי עליו וחייכתי.

"כן אדון שוטר, מה מצאת?"

"מה זה?!" הוא שאל ונפנף בגוש נייר הכסף שמצא בתיק שלי.

"מה נראה לך שזה?" שילבתי ידיים ועיקמתי את הראש הצידה.

הוא צחקק ואמר בפלצנות "אוי מה שאתם הצעירים עושים היום כדי לחוות את החוויה.."

"מה אתה אומר.." המשכתי לחייך.

הוא פתח את נייר הכסף והבעת זוועה עלתה לו על הפנים.

"איכס! מה זה?" הוא שאל בגועל בזמן שמסטיק נמרח לו בין האצבעות.

"מסטיק.." אמרתי ברוגע.

"יא מגעילה! למה שמת את זה בתיק?"

"כי אני אזרחית שומרת חוק שלא מלכלכת, ודבר שני, אתה יכול לקרוא לי מגעילה עד מחר, בינתיים אתה זה שהאצבעות שלו מרוחות במסטיק משומש"

יום למחרת עשיתי סדר פסח בתיק ולנגה היה האנג אובר קטלני.

שנחזור להיום? נחזור.

קפה גרג, רחוב ויצמן 2 פינת רחוב שאול המלך, תל אביב.

זאת הייתה הכתובת שנגה נתנה לי.

הגעתי לכניסה, שם עמדה בחורה ג'ינג'ית.

"מה השם?"

"אני? אני ניקי.."

"יופי, ומה הכינוי?"

"כינוי? למה צריך כינוי?"
"היום יש לנו ספידייט מיוחד.." היא חייכה בגאווה.

"הא?" שאלתי מבולבלת

"ספיד דייט בחושך, לא ידעת?"

"מזתומרת?"

"כל הדייטים מתרחשים בחושך, ההיכרות מתבססת על אופי בלבד!"

אאוץ' נגה. אאוץ'.

"אוקי.. נגיד שאני זורמת איתך על זה.. איך אני יוצרת קשר עם הבחור שאני רוצה?"

"אם זה מתאים לשניכם, אנחנו מקשרים ביניכם לדייט שני באורך מלא ובאור"

"הבנתי.."

"אז מה הכינוי?" היא שאלה בשנית.

"ניקי זה הכינוי.. השם שלי זה נקטר גפן.."

"מאמי.." היא נאנחה, "את צריכה כינוי חזק.. משהו שנון – יין אדום!"

"סליחה?"

"יין אדום! אמרת שקוראים לך נקטר גפן.. מה זה נקטר גפן – יין אדום."

"אני ממש לא יין אדום.. יותר כמו מיץ ענבים" חייכתי ונכנסתי לחדר החושך, מצאתי את הכיסא והתיישבתי.

דייט 1.

"היי" הוא אמר בקול גברי.

"היי, אני ניק~ אממ.. אני מיץ ענבים"

"אני 'בחור בטוח עם ראש פתוח'"

"אהא.." הנהנתי וחשבתי לעצמי ' איזה יצור'

"אז מה אתה עושה בחיים?" שאלתי.

"אני מורה למוזיקה"

"ממ.. מעניין. אתה מנגן?"

"כמובן"

"על מה?"

"חמת חלילים"

לקחתי רגע כדי לחשוב על זה 'הבחור הזה יעשה לי כאב ראש'

נקסט!

דייט 2.

"אהלן" אמר בקול קליל.

"היי לך" עניתי בחיוך.

"אני 'סקסי אש מגיל 6' ואת?"

"אני מיץ ענבים.."

"הופה.. אז את מתוקה?"

צחקקתי "לא נראה לי.."

"אני יכול לגעת לך בפנים? אני כבר אגיד לך אם את מתוקה.."

"אוקי.. טוב" אמרתי בחוסר רצון בזמן שהוא ממשש את פני בברוטאליות.

"אפילו שחשוך כאן, אני מרגיש שאת יפה"

הושטתי יד ונגעתי בפניו.

"אפילו שחשוך כאן, אני מרגישה שאתה.." נגעתי בראשו, "קירח?"

נקסט!

דייט 3.

"היי"

"היי"

"אני חמוד מלוד"

"אני מיץ ענבים, אז אתה מלוד?"

"כן, את מתוקה?"

"אתה נדוש.. כמה זמן אתה גר בלוד?"

"כל החיים שלי.. אני גר עם ההורים"

נקסט!!

דייט 4.

עברו כמה שניות של שקט..

"היי?" שאלתי

"היי" ענה קול ציף ציף מהצד השני.

"ממ.. בי"

נקסט!!!!

דייט 5.

"היי.." אמרתי מותשת.

"היי לך.. אני 'הרקולס'"

"אני מיץ ענבים"

"הייתי שותה עכשיו" הוא אמר.

"מה?" לא הבנתי.

"מיץ ענבים.."

"אה.." הבנתי. "מצחיק.."

הצלחתי לשמוע מבעד לחושך את החיוך שלו, "אז מה איתך, מיץ, מה מעניין אותך?"

"מה מעניין אותי? כלום. החיים משעממים"

"לא.. אל תגידי את זה.. בכל דבר אפשר למצוא משהו מעניין.."

הקול שלו היה לי מוכר, אבל לא הצלחתי להניח את האצבע – מאיפה אני מכירה את הקול הזה?

"אז בוא תגיד לי בבקשה, מה כל כך מעניין בחיים האלו?"

"הממ..תני לי רגע לחשוב" הוא שהה לרגע "פגשתי היום הומלס"

"מה? מה מעניין בהומלס?" שאלתי בזלזול.

"ישבתי בבית קפה בתל אביב ושתיתי את הקפה של הבוקר, ואז איזה הומלס הגיע וביקש ממני שקל"

"אז? נתת לו שקל?" שאלתי ולא לגמרי הבנתי לאן הוא הולך עם הסיפור הזה.

"אמרתי לו שאני אתן לו 20 שקל אם הוא ישב איתי ויספר לי את הסיפור שלו"

"מה? למה?" שאלתי מזועזעת.

"כי זה עניין אותי. תחשבי שמאחורי כל בן אדם שעובר לידך ברחוב יש סיפור שלם. מאחורי כל כתובת גראפיטי ביפו יש כוונה של מישהו. דווקא לאנשים הכי קטנים ביום יום שלנו יש את הסיפורים הכי מעניינים. קראו לו נועם, להומלס, והוא סיפר לי את כל הסיפור חיים שלו.

על איך הוא התדרדר לסמים והתמכר, איך הוא נגמל ואז חזר לסמים, על איך הייתה לו עבודה ומשפחה וחיים נורמאלים כמו שלי ושלך.. אבל משהו בדרך שלו השתבש. כן, זה מעניין אותי יותר מכל ספר או סרט. זה אמיתי"

שילבתי ידיים בקרירות. הרגשתי פתאום כל כך רדודה.

מי זה הבחור הזה?

"טוב, אתה מקסים." אמרתי בחצי חיוך והעברתי יד בשיער.

"תודה" הוא אמר בחיוך,

"העולם נשמע מאד מעניין דרך העיניים שלך"

"אולי.." הוא אמר ונגע בידי, "ברגע זה הוא מעניין מאד לא דרך העיניים בכלל"

"מזתומרת?" שאלתי מבולבלת מעט.

הוא צחקק, "כי חושך.."

"אה.. נכון" חייכתי ונגעתי בפניו, היו לי בדיוק שתי שניות ללטף את הזיפים שעל הלחי שלו עד שהשעון צלצל והודיע שנגמר הדייט.

הדייטים המשיכו אבל את אותו בחור לא יכולתי להוציא מהראש. כל כך רציתי לדבר איתו שוב.

בסוף הספיד דייטינג ניגשתי אל האישה הג'ינג'ית שחייכה ושאלה "נו? אז איך היה?"

"כיף כיף.. אפשר את המספר של הרקולס?" שאלתי בחוסר סבלנות.

"אממ.. זה לא עובד ככה~" היא אמרה בהיסוס.

"טוב, אז אפשר את השם שלו? אני אעשה 144"

"לא.. אי אפשר. אנחנו נקבע לכם דייט שני אם הוא ירצה גם"

'אם הוא ירצה גם..' זה משפט שהדהד לי בראש כמו צעקה בתהום עמוקה.

הייתי כל כך שטחית ורדודה, למה שהוא ירצה לצאת איתי שוב?

מה נתתי שיגרום לו לרצות לצאת איתי שוב?

חזרתי הביתה, הוצאתי את הגלידה מהמקפיא ושמתי במערכת את פסקול שירי הפרידה שלי שמכיל בתוכו את 'גוד ביי מי לאבר", "ג'אר עוף הארטץ" ו"טיפת מזל" של זהבה בן.

המצב היה כל כך גרוע עד שכמעט התחלתי לראות 'הטיטניק'.

באותה שנייה בדיוק הגיעה אלי הודעת סמס.

[-ספיד דייט תל אביב: ברכותינו, ביום שלישי הקרוב יערך הדייט השני שלך ושל הרקולס ב'שיפודי ציפורה' בנמל בשעה 8 בערב]

אומיגאד!

"אמרו אמן, שוב הוא מסתכן, מנצח בכל קרב! ממש לא יאמן!!"

אחרי שסיימתי לשיר שירים מהרקולס התקשרתי מיד לנגה

"הלו?"

"אני אוהבת אותך! יש לי דייט מחר בערב!" צעקתי.

"איזה כיף עם מי?"

"הרקולס"

"מי?!"

"זה הכינוי, אין לי מושג איך קוראים לו.."

"מזתומרת?"

"זה היה ספיד דייט בחושך.."

"אה נכון... רגע, אז יש מצב שהוא משקפופר מקריח עם כרס בירה?"

"לא אכפת לי נגה, אני מאוהבת"

"יופי, אני שמחה בשבילך, חיים שלי"

"את נשמעת צרודה, את חולה?" שאלתי לפתע,

"האמת שעכשיו כשאת אומרת.. כן כואב לי קצת הגרון"

"נוגה, החתונה שלך ממש בעוד כמה ימים, אל תחלי עכשיו! שתי תה. נשבעת שזה יעשה לך רק טוב"

תה.

תה זה משקה פלאים.

תה זה בריאות.

בגלל זה אני שותה תה כל הזמן.

מה שנקרא- להקדים תרופה למכה.

ביום שגרתי כלשהו, הכנתי לעצמי תה.

ובעודי מכינה לעצמי תה – נגמר הסוכר בצנצנת הסוכר שלי.

מלאתי את הצנצנת ולא נתתי לזה יותר מידי תשומת לב.

סיימתי להכין את התה, ומיד שלפתי את הפתי בר.

טבלתי את הביסקוויט הראשון בתה, ביס, מגעיל, זורקת.

'לא נורא, זה רק אחד, יש תקווה.'

טובלת ביסקוויט שני, ביס, מגעיל, זורקת.

'מה נסגר?'

טובלת את השלישי בחוסר סבלנות, ביס, מגעיל, זורקת את חבילת הביסקוויטים!

שותה שלוק מהתה.

מלח.

שמתי מלח בתה.

ביום של הדייט קיבלתי הודעת תיאום מהספיד דייט.

[-ספיד דייט תל אביב: אנא התלבשי לדייט בצבע אדום]

ככה נוכל לזהות אחד את השנייה.

פתחתי את ארון הבגדים וזרקתי על המיטה את כל הבגדים האדומים שלי, לבסוף מצאתי חולצת פלאנל אוברסייז ארוכה וזרוקה כזאת בצבע אדום שקשה לפספס, אליה התאמתי ג'ינס בויפרנד כחול עם טיפה קרעים ונעלי אוקספורד שחורות עם פסים לבנים.

ברגע שסיימתי להתארגן יצאתי לכיוון שיפודי ציפורה על האופניים שלי.

כל הדרך לשם לא יכולתי להפסיק לחשוב על אותו הרקולס..

כבר דמיינתי אותנו מתחתנים ומטיילים בעולם, שומעים סיפורים של הומלסים ומתפעלים מגראפיטי ברחבי אירופה.

'אז מה אם הוא לא חתיך..' חשבתי לעצמי..'יופי זה לא לנצח, ועם אופי מתחתנים'.

אחרי כל הספיד דייט הזה אני מרגישה שהתבגרתי קצת.

או זה, או שהעלי גפן מהצהריים עשו לי צרבת.

הגעתי לנמל ונעלתי את האופניים, התחלתי ללכת אל שיפודי ציפורה.

השעה הייתה כמעט 8 ואני נעמדתי ליד הדוכן וניסיתי למצוא את הפוזה הכי מרשימה, זאת שאומרת 'נח לי ואני פצצה'.

ואז, ראיתי אותו.

תלתלים אפורים על ראשו, משקפיים, וכרס ממש קטנטנה. הרקולס. כמו שדמיינתי.

הוא התקרב לכיווני בחולצה טריקו אדומה ודגמ"ח צבאי.

הוא הסתכל בעיני, ואני הסתכלתי חזרה.

"סליחה?" הוא אמר

"כן. זאת אני. מיץ ענבים." אמרתי בחינניות.

"מה?" הוא שאל המום.

צחקקתי "דיי נו, תרגיש בנח, אנחנו כבר כאילו מכירים שנים"

הוא חייך בחן.

"על מה את מדברת? איזה מיץ ענבים? בסך הכל רציתי לשאול מה השעה"

"אהה..." צחקקתי, "אתה רוצה שנתחיל מחדש יעני? אז בוא נשב. אני אשמח להתחיל מחדש" קבעתי.

לקחתי את ידו והתיישבנו,

"חמודה.. אני באמת לא.." הוא הביט בי במבט מבולבל.

כנראה שזה היה לו מוזר לפגוש אותי במציאות.

אבל אני ראיתי דרך עיניו את כל האופי הכובש הזה, את אותו בחור מקסים שמדבר עם האנשים הקטנים שעוברים לידינו יום יום.

"אז.. איך קוראים לך?" שאלתי בצימאון.

"שמשון.." הוא אמר המום קצת.

"אני ניקי. אני שמחה שבחרת להפסיק עם משחקי ה'אנחנו לא מכירים' האילו. למרות שאפשר להמשיך, זה לא שיש לנו הגבלת זמן.." חייכתי והוא חייך חיוך מאולץ חזרה.

"אחלה.." הוא המשיך לחייך.

ואז משום מקום הגיעה אישה בלונדינית מבוגרת.

"אתה בא שימי??"

"מי זאת?" שאלתי.

"זאת אשתי" הוא ענה כמובן מאליו.

"אתה נשוי?!" שאלתי בתדהמה.

"כן.. זאת אשתי שם.. כרמית"

"היא יודעת שאנחנו יוצאים? מה.. זה מן קשר פתוח כזה?" אמרתי בזמן שהיא התקרבה לשולחן.

לפני שהוא הספיק לענות היא הגיעה ואמרה "אתה בא? אנחנו רוצים לזוז.. מי זאת?" היא שאלה והביטה בי.

"אממ.." הוא ענה המום.

"אני ניקי, אני יוצאת איתו, זה הדייט השני שלנו"

"את מה?!??!!" היא שאלה בזעם.

"היא לא יודעת?" שאלתי את הרקולס שלי.

"אין לי מושג מי זאת!!" הוא אמר מזועזע

"שימי!" היא צעקה עליו, "אתה בוגד בי?!?!"

"מה פתאום!!" הוא זעק.

"חשבת שתשמור אותי בסוד??" שאלתי בתדהמה "אני ממש לא מישהי ששומרים בסוד! אני אחת שמתגאים בה!" צעקתי.

"כמה זמן זה נמשך הרומן הזה?!" כרמית שאלה.

"זה הדייט השני!" אמרתי.

"אני לא מכיר אותה!" הוא צעק לשמיים.

ואז הגיע ילד קטן משום מקום, "אבא, בגדת באמא?"

"הוא בגד וזה הדייט השני שלו כבר!" צעקה כרמית.

"לא בוגד!! נשבע! מי את?!!?" הוא המשיך לצעוק.

"אני לא מאמינה. כבר חשבתי שנרקם כאן משהו יפה!" קמתי מהשולחן, הסתובבתי ללכת ואז נעצרתי.

הכל קפא.

ראיתי אותו מולי, לבוש חולצה אדומה מכופתרת, ג'ינס ובלנסטון.

"ניקי?" הוא אמר בהיסוס.

הרגשתי שאני עוד שניה מתעלפת.

"אדם?!" אמרתי מזועזעת.

"את מיץ ענבים?!"

"אתה הרקולס?" אמרתי ונעצתי מבט בחולצה האדומה המכופתרת שהוא לבש.

הסתכלנו אחד על השנייה בשוק.

מה זה כל הצירופי מקרים האילו?! אפשר לחשוב שזאת קומדיה רומנטית!

"מי היה מאמין.." הוא אמר ומיד אחר כך שרר שקט.

אבל שקט טוב.

שקט של הבנה.

חיוך נמרח לי על הפנים.

"אדם אדם אדם.."

"ניקי ניקי ניקי.." הוא חזר אחרי בחצי חיוך.

אחרי עוד כמה שניות של שקט, הבנתי מה אני רוצה להגיד.

חייכתי, אזרתי אומץ והתחלתי לדבר.

"האם אתה מוכן לקחת חזרה מישהי שבמקום להיות איתך בדייט, הלכה לשבת עם הבן של הקוסמטיקאית של אמא שלה?"

הוא חייך והתקרב, " האם את מוכנה לקחת מישהו שהיה חשפן במסיבת רווקות של חברה הכי טובה שלך וחשף את התחת שלו בפני כולן?"

צחקקתי, "טכנית, אני חשפתי לך אותו"

הוא חייך חיוך גדול, התקרב, וממש לפני שהתנשקנו, הזמן עצר מלכת, ואז חלפו להן עוד כמה שניות, ועוד כמה.. "סליחה?" אמרה כרמית, "אז בעלי לא בגד בי או כן בגד בי??"

סובבתי את הראש אליה, אבל אדם תפס לי את היד ואמר לה "אנחנו קצת עסוקים." הוא קבע ונישק אותי מול השקיעה.

בספיד דייטינג את יכולה למצוא את אהבת חייך או את פאדיחת חייך. לצערך זה נמשך חמש דקות בדיוק.