ואם תשאלו אותי, בסיסו של האדם הוא טוב...אבל המכלול של החברה שנוצרת מבסיס של אינדווידואלים

שיודעים הכל- היום חוסר ידע היא לא בורות כי היא לא נשגבת וכך גם התפיסה בשיחה כניסיון הוכחת אגו

מי מבין יותר או מי מלומד יותר? לכאן ולכאן מדובר בפיתוח הרי השאיפה להיות טוב מהאחר...בשביל...מה?

להתעלות עליו? ומה אחרי? אני לא נאיבי, אבל יש לי הרגשה שזה לא יסתיים בצורה של שיתוף כי פעולה

כזו מצריכה לשון חדה כי הדרך לחבר בין עולמות, תרבויות ושפות מצריכה מכנה משותף

כבסיס לשיתוף פעולה?

אבל מה שנורא יותר מכל זה הקלות שאפשר לראות את הרוע באדם ולפעמים משתלט בו אך מי אני

כשופט להגיד מה נכון ואסור? ומי כן? שופט? כמצייג של...דמוסקרטוס שלטון העם? או יותר בכיוון של "מאני טוק"

אני פשוט צריך ללמוד להנות מההצגה...