ההצצה לתוך החשבון שלי מעוררת תיסכול לא קטן כשהוא מגיע ל5000 מבלי שהגעתי ל10ותיסכול זועם העובדה שבזבזתי את זמני במסעדה בשכר מינימום להתלמדות שבסוף נזרקת לפח ככה יוצא שאני במצוקה רצינית.אני לא יודעת מה לעשות עם חיי,כלכך מבולגנת מצד אחד רוצה לחסוך לטיול מצד שני מבזבזת ללא סוף רוצה לשנות עבודה אך נדבקת לקיים רוצה ורוצה אך אין הוכחה לעמידה ברצון.בא לי לחתוך את כרטיסי האשראי ולצום שבועיים אך מאז שאני בעלת כסף בזכות עצמי אינני מונעת מעצמי דבר כפיצוי לעבר
הירידה לקרקע מטמיעה את ברצון להשאב לתוכה וכמה נאיבית הייתי כשחשבתי שאצליח לחסוך יותר החודש.
הערב הלכתי לבקר חברה שעבורי היתה הדמות הכי חשובה בחיי,למלם הכרתי אותה בחטיבה ולאט לאט נכנסה ללב עמוק מכדי שאוכל להוציא,הייתי נותנת לה את חיי ובלבד שתהיה מאושרת בעבר הייתי בכלכך הרבה מצבים שמצוקה ניקרה בה ורציתי להיות לה ואף אם זה נקוב במחיר שלי.
אני הייתי הדמות המופנמת זו שלא רואים אבל מצחיקה ועדינה כזו אמהית המנסה לחנך והיא היתה הילדה המורדת שאף אחד לא יכל להתעלם ממנה ומדהים עד כמה שהיום היא יכולה ללמד אותי את כל מה ששכחתי
היא אומרת שלא השתנתי ואילו היתה רואה אותי סביבה הטבעית היתה מבינה כמה שלא אינני אותה אמא קטנה שידעה את הדרכים הנכונים לצאת מהמבוך ומסתכלת על החיובי אינני החסרת ביטחון והמתחסדת שרק מנסה שיהיה טוב לכולם גם אם במחיר שאצטרך לשלם עליו אינני המתבודדת ואני מסתדרת מעולה בחברה.
תכלס למלם לא באמת הכירה אותי,היא היתה עסוקה בעצמה וזה מובן והיגיוני למצב שהיתה בו למעשה למלם מכירה בי את החלקים היפים כי אולי רק אותה הרשתי לעצמי לאהוב ולא ידעתי את הגבולות אז אהבתי עד בלי די
אני מתחננת אבא שבשמים בבקשה עשה שאסתדר ושלא אצטרך
להיות במינוס,בבקשה ריבון העולם גם ככה העולם הפנימי אבד קולו
אז אל תקח ממני את הביטחון הכלכלי היחידי שיש לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
