הימים לא קלים ולרגע בא לי לשבור הכל
ולעזוב את העבודה,מאסתי בה והיא בי
ובכל זאת היא מעניקה את הכסף הבטוח
והשעות הנוחות.
לפני כשעתיים חזרתי הביתה לשמע דבריי אבי
הוא פחות או יותר אמר שאחפש לי מקום/בעל
כי הכל הולך להגמר,הוא לא מתכוון לסבול עוד את אמא
הוא זרק משהו כמו "תברחי מהבית להיות כאן יעשה אותך
מסכנה ואת גם ככה מסכנה" האמת כשאמר לא הרגשתי
את הדמעות מטפטפות כמו עכשיו,האמת שלא האמנתי והיתה תקווה כזו שאולי אם אלך כשאין לאן אולי אתעורר
ואלחם על חיי,אולי בקצה השני התלוש אמצא את עצמי
מעולם לא היתה לי משפחה ובכל זאת כשהייתי קטנה
חששתי שאבא ואמא יפרדו וזה מצחיק שכל פעם שאני כותבת וקוראת להם "אבא ואמא" אני מרגישה שזה זר לי.כשהתבגרתי רציתי שיתגרשו אך לא זו לא אני קובעת מתי.
אישה בת 23 שנשארה ילדה חיה עם הוריה באין מוצא
בלי מטרה וכיוון אבדתי איזון בניסיון להרוויח כסף
רווקה מפולפלת שמתיזה את הפלפל השורף עיניים
כל פעם שמישהו לוטש עיניים בדמות הזו אני מתבוננת
במראה וקיימת בי חמלה והבנה ומתגלה בי הבוז
וכמה עלוב שאצטרך לשלם בשביל שארשה לעצמי
לפרוק.
אמא ברקע לא מפסיקה לקלל והזעם גועש בי
ומתחשק לי לחנוק אותה ולרגע לחוות את השקט
שמעולם לא היה לי.
מה עושים ואיך ממשיכים ומתי יעירו אותי
מהסיוט הזה ואתעורר למציאות לגיטימית
אם היא תמשיך לקלל אני אקום עליה
מתגנבת לראשי תהייה אבל אני מתאפקת
היא בלתי נסבלת אבל מה לעשות אלוקים
אתה חייבת אותי לחוות את הסבל הזה
ואני יודעת שכעת יש לי בחירה אך במקום ששמת
אותי לא למדו אותי איך לבעוט ומהמכות לא למדתי
אלא רק ירדתי מטה מטה,עם חיוך מפגר של בת 6
שלא יודעת כמה שהעולם מכוער אך מגיל ממש זעיר
חווה את העולם הזה.
אולי במקום הזה הפסקתי להאמין
כי אצל כולם זרעת פרחים ורק בגינתי
זרעת קוצים ואל תגיד שכל אחד חווה מחסור
בתחום אחר,אל!!כי מאחוריהם תמיד עמד מישהו
ואני נופלת לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
