ללכת לאיבוד

הכל התחיל בשיעור תנ"ך בגילי המוקדם,לא בידיוק זכור הפרק או הספר אך האמרה שחרוטה אצלי היטב זה השמת קשיים מול בני אדם מדוע הינם?מדוע אלוקים לא ברא עולם שכולו טוב?יש הרבה תשובות לכך אך אחת אני כבר יודעת.הקשיים נועדו לחזקנו ונידע לעמוד בהם בעת המלחמה 

ובכן אני מוצאת עצמי חזקה יותר מחלק האנשים בהתמודדות מול הקשיים הנפשיים והטראומטים.במקום שאני רואה אנשים נשברים אז נזכרת כמה התגברתי בזכותם וכמה היום יש לי חוזק נפשי עצום. 

אז אם יש אלוקים אז היכן הוא היה בזמן השואה?והאם חשבתם רגע על מה היה קורה לולא השואה? אין צורך אענה לכם: 

אומנם היינו חוסכים מוות עצום לעמנו ואולי עדיף כך אך אני מאמינה שהחשוב הוא להסתכל לא על ההפסד אלא על הרווח וכואב לי לומר את המילה הזו אך תחשבו שניה על הגלות שחווינו והלכנו ונאבדנו בין העמים,אני חושבת שהשואה הוכיחה לאום כמה שאנו צריכים מדינה ועוררה אותנו לאחדות והקמת המדינה ומי היה יודע אם בכלל עדין זוכרים את מוצאנו בין שאר העמים.הרי הרצון להשתייך קונה ולאט לאט התלבשנו כמוהם ושכחנו מהיכן הגענו,את הזהות המינמלית.את המסורת את אבות אבותינו וכמה שהיינו מתימרים להיות חלק אני מבטיחה לכם שלעולם לא היינו מצליחים. 

אז נו אז יש לנו מדינה מה הלאה ודאי תשאלו גם במדינתנו אנו לא שלווים ובטוחים?

אני מבטיחה לכם שלולא ה' לא הייתם כאן אנו המדינה השנואה ביותר בעולם,היינו מועט שנוא ובכל זאת שרדנו ובגאווה,יש לנו מדינה ובכל מלחמה מאות טילים יורים לנו ועדין מעט פצועים,איך תסברו זאת?

ומי אמר שהמתים סובלים ומי אמר שהמוות הוא רע מי יודע מה מחכה לאחר ואיך אנו יכולים לתהות ולהטיל ספק בקיום אבינו כשאנו רואים איך זרע הופך לילד וכמה נפלאה היא לידתו של ילד חדש לעולם.

איך אפשר לתהות שאין בורא לכל זה שהכל אשליה של אלו שמחפשים עצמם מחלימים הרי ההוכחות מונחות בדברים הענקים האלו לידת הילד פעוט שוכב בבטן אימו 9 חודשים ומתפתח והופך לנפש חיה היוצאת לעולם ומאירה. 

נסתרות דרכי ה' אך יש דברים שלא ניתן לחמוק מהם.נפלאותיו.

ונכון בנוגע אלי אישית אינני מוצאת אותו איתי אך שוכחת שיש לי אחריות עצמית ובחירה ואולי לא השאיר לי כלים ואולי לא ידעתי להבחים בהם אך גם לי יש חלק והוא אבד אולי כי אבדתי את האמונה שהוא שם בשבילי כאדם וכיצד יכולתי לשכוח ימים קשים מנשוא שבהם הצלחתי לעמוד ולגבור בחיוך.

פורים שמח.