ללכת לאיבוד

ככל שעובר הזמן אני נעלמת

העקרונות שלי וכל מה שרציתי להיות

התלכלכתי בדרכים ובמקום לחשוב

הפכתי עוד עובר אורח שלא בוחן דבר

ונלחם על מקומו או נכנע ברגש

ההיגיון זה שביניתי בשנים

נעלם וזה כבר לא משנה

מה מסתתר מאחורי כל אדם

אני לא חושבת על האחר

כי נעלמתי ודמותי ריקה מתוכן

אבדתי את פניי

ואלו לא אותן עיניים

המביטות בי מעבר למראה

החיוך פג תוקף ומקולקל

תגובות האחר כלפי

מכוונות אלי אקדח

ואין כבר את ההבנה

שזה מעבר ולא נוגע אלי

אני נלחמת ונפגעת 

מאמינה שמגיע לי כבוד

אך שוכחת את הדרך

זו לא אני,

אבדתי הכל

את האמונה והשמחה

את כל מה שבנה אותי

מסביבי נבנו ללא ידיעתי

חומות על גבי חומות ובתוכן נרקבת

פעם שום דבר לא היה מפחיד אותי

בטחתי בה' וכיום אחרי התאונה

והפיקפוק אני חוששת בכל נסיעה

פעם רצתי למות היום אני כבר מפחדת

בתהייה שהדרך תכאב אך אולי תהיה שווה

שקט אמיתי.

בבקשה אם יש שם אלוקים

ואני יודעת שאתה שם תגאל אותי.