ללכת לאיבוד

עמוק בתוכי אני יודעת וזה מפתיע לראות עד כמה נכונות יש לי מול האחר

לצייר לו את התמונה בידיוק ולהסביר לו היכן הוא טועה ועל הדרך להזכר בעצמי

כן למדתי המון בחיים וזה נשמע לי מקסים עלוב בו זמנית כי כמה שאני יודעת כיצד

ומהי הדרך ומדוע אני בעצמי נשארת במקום

אני:"כשאוהבים לומדים לוותר על עצמך מול האחר ברגעיו האחרונה"

חברה:וכשאתה לא מצליח וזה גובר על האהבה?

"זה חלק מהאהבה לדעת להנמיך ציפיות ולתת מבלי לבקש ולהבין שזה לא העת"

"אשמה זו לא הדרך לנקודה משותפת עם השותף אלא גורר לחוסר נקודת מוצא,קודם כל

עליך להבהיר את הבנתך והערכתך ורק אז לציין את תחושת הפגע ולנסות לפתור יחד"

אני כלכך מומחית במילים אלופה.אף חברתי צוחקת שהיא צריכה לפתח את משפטי לסטיקרים

אז אני טובה לדעת אך זה נשאר שם.