ותמיד זו אני.אני יודעת שקשר בנוי מכמה מרכיבים ושני איישים
ואין חלוקת אשמה זה לא משפט אך משום מה זו התחושה ואני אומר גם מדוע
כשאנו נפגעים ורוצים להעביר זאת לאחר לעיתים אנו שוכחים את הדרך כי בכלל רואה
משהו שמסתירים לו את האור.
כך סאפ עשתה,סאפ היא חברה שהכרתי בעבודה היה בנינו חיבור טוב
מהתחלה ידעתי שהיא מסוג אותם אנשים שיחרטו לי בלב והיא בידיוק היתה כלמלם
חברתית מידי מאוד נמענתי מאנשים כאלה כי בשבילי הם אחדים והתמסרותי היא טוטאלית
כשאני אוהבת אני אוהבת.משום מה תמיד היה קל לי להחליף גברים אך מעולם לא אנשים
כי אחרי כל גבר יבוא אחר שיהיה במקומו אך עם בני אדם זה שונה.
בכל מקרה היה לי מאוד קל לא לאהוב אותה ולהשים גבול.הייתי מאוד עוקצנית ובלתי נסבלת
כלפיה והיא בכל זאת קבלה ואהבה אותי וזה משהו די יחודי לעומת האנשים שנכנסו
פעם לליבי.לאט לאט המצב התכער בעיקר בגלל העבודה והריחוק שלי אך תמיד חזרנו
להיות.היא לא ויתרה גם כשאני ויתרתי וזה לא נגע לליבי יש לי נתק מרגשות אחר כלפי ואינני
מאמינה בהם.
סאפ עזבה והיחסים הפכו טובים יותר,אך פתאום כשהיא חזרה שוב זה הפך להיות
תקליט שבור,הבעיה שהפעם הרגשתי שאכפת לי ולכן החלטתי לנתק קשר
ואחרי ויכוח העברתי לה את מסר
אני לא מתכוונת להפגע מאיש וכל משהו שמאיים עלי
נמחק.זו כבר לא מורן הרחמנית הסלחנית והמקריבה עצמה
למען טוב האחר.אותי מענין לשרוד מבלי שאיש יבלבל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
