מאלף ואחת דברים
מעריכה המטופשת שכמה שתסדרי אותה היא תשתנה בתוצאה וזה יוצא כזה לא מסודר
ומאבד מערך.מהכלא שנכנסתי אליו בעיניים עצומות כמעט בדחיפה אני לא רציתי את זה
הלבד הזה אוכל אותי מבפנים וכמה אירוני שזה מצטייר מבחוץ שאני עושה עוד הצגה
לך תסביר להם שאתה בתקופה כזו בודדה שכבר שכחת מזמן איך סומכים על בנאדם
כשכולם הוכיחו שאין טעם שלרוב זה עוד ליכלוך והפנים המחייכות הם רק השטיח
המנסה לכפר על הליכלוך אי שם.אני מנסה לחשוב על דרכים אחרות מנסה להבין
אך הדרכים היחידות שאני מוצאת היא לסכן עצמי בפגיעה ויותר מכך לאלץ לזייף כמו כולם
אינני אדם שידחף ובטח שלא אזייף חיבה.קשה לי כלכך להפריד בין מה שאני חושבת לבין איך שמתנהגת זה מרגיש לי משחק שאין בו טעם שגם ככה יתגלה
סאפ ואני נוהגות לעקוץ אחת את השניה בעיקר זה בא ממני,זה מובן שזה דו כיוני אך יש גבול לעקיצות היא עברה אותו ואני לא מוכנה לדלג ובטח שלא לבוא בידיעה שארגיש לבד או אחווה זילזול
מה שמדחיק אותי לפינה כי גם האופציה השניה לא מאירה.
החג הייתי אצל נימרוד וחברתו היתה,הייתי די מרוחקת כי בכל זאת
חודשים לא בקרתי ועם כל מ שאני חושבת עליו ובטיפשות משתפת את חברתו
כי תכלס אינני מסתירה דבר ואין לי בעיה לומר הכל בפרצוף כי מבחינתי עצם העובדה
שהיא מוכנה להיות עם אדם שלא מתייג אותי כבת זוג זה טימטום ואכזרי אך זה לא נוגע אלי
אני לא יכולה למחוק את הזיכרון ואת צלקות שהשאיר בתוכי אחרי כל מה שאני חושבת עליו
אני לא יכולה להרגיש שייכת או לשחק.אך את היומים חופש שלקחתי אאלץ לבלות איתם
מרגיש כמו בכלא קטנטנן שאין ממנו יציאה או אפשרות לבחירה
אתה לכוד בתחושה חונקת שאין דרך לצאת ממנה,אני כלכך משתוקקת
להוציא ממני את הרע את כל הזפת שהצטבר בתוכי
אך אני לא מצליחה.אני רוצה להיות שוב הילדה האכפתית,המקריבה
עצמה במין נאיביות שכזו,שרואה את הטוב באדם ולא מפחדת משום דבר
תמימה שיודעת לאהוב עד בלי סוף
זה כבר יותר מידי בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
