ללכת לאיבוד

התוכנית היתה לעשות חג אצל משפחתו של נימרוד למעש נשארתי בבית

כי אמא שלי החליטה לא לנסוע למשפחתה ולא היה לי מצפון להשאיר אותה לבד

אז נשארתי לצל הענק של צעקותיו ופיזמונו של אבי שהתיר בי כאב ראש אחד גדול

משהו חדש נוסף ללעגו למשפחתה של אבי והוא הדרישה והקנאה כלפי שאמי מותירה לי

אור כדי שאוכל,הוא דרש שגם אני אשלם דבר שהעלה בי גיחגוח לא אשלם על בית שאני

בקושי נמצאת בו ואת צרכי אני קונה.הבית הזה הוא הברירה האחרונה שלי

אני מניחה שאילו הייתי פחות חשדנית ושמרנית מזמן הייתי מתוגררת עם איז גבר

אך אני נזהרתי מליפול מפח אחד לשני ואולי אילו הייתי חכמה יותר הייתי מרשה לעצמי

ליפול לפעמים כדי שבפעם הבאה יהיה לי לאן.אילו הייתי עונה למורה כששאלה אם הכל בסדר

אילו הייתי פחות חייכנית ומחפשת לפרוק אולי הייתי באיזו משפחה אחרת

וכמו תמיד אני תוהה על החלטותיי ולא מחליטה ישר,אם לתאילנד אין לי בעיה

לוותר על חסכונתי אולי אעדיף לבזבז את החסכונות על מגורים זמניים

שבאמת בנושא הזה אין לי ברירה אך זה אומר שלא אנוח לרגע במרדף אחרי כסף

ובטיסה אני מרוויחה גם את עצמי ואת החופש ובין כה וכה אחרי אאלץ להקרע בעבודה

מתלבטת אם ללכת לנימרוד כי שם נמצא השקט אך אין לי כוח להתארגן...