לרגע חשבתי בטיפשות רבה עטופה בתקווה
תהיתי שיש לי משפחה שניתן לחבר אותה למרות הקשיים וחלוקת דעות
רציתי לארגן מסיבת יום הולדת פשוטה לאבי לא מתוך קרבה או אהבה
אבי ואני לא ביחסים טובים לא ברור מדוע הוא אוהב להרחיק כל אדם ואני מאלה
שמחוקים אצלו והאמת שגם אני מחקתי אותו מזמן אך למרות שמחקתי אני מבינה
שאם אתעלם זה אומר שזה לא קיים,שיש להסתפק במה שיש.אז ככה בתקווה שזה ישמח ויראה לו
אהבה הרמתי טלפון לאחי יוני לשאול לדעתו ולאחר מכן לאחי הגדול שהתפקע מצחוק לרעיון
"את ילדה וזה נורא חמוד מצידך אך את לא מבינה..." בשבילו זו היתה בדיחה
כל המשפחה יחד תחת אותו גג,הזוי לחלוטין כשאחי הגדול לא סובל את אשת יוני ובטח
שאבי הוא לא מסוג האנשים שיודעים להבין כוונות לכן אין לדעת איך יגיב
ברגע אחד אחי הגדול הדליק לי נורה שתמיד בערה בי וידעתי אותה
אין לי משפחה.ואם ישנה היא,קרועה לחתיכות הם רבים על שטויות ואני הילדה?
לרגע היה בא לי לפקוע בבכי בלתי נשלט וצחקתי ובזיתי לתהייה שלרגע אחד משפחתי
יתנהלו כמשפחה רגילה.כאב לי להבין שטבע האדם זה למחוק את כל מי שלא מוצא חן בעינייו
גם אם זה גובה מהם מחיר.
אולי אני ילדה אך אני חושבת שלעיתים זה לא יהיה נורא אם נוריד מעט מהאגו שלנו
ונראה ונקבל את זה שחושב אחרת ומתנהג אחרת וננסה למרות הכל להתקרב
אך כנראה שאני נאיבית או תמימה מידי לעולם הזה
לבסוף היום הולדת יוצאת לדרך אך עם חשש גדול
ופחד שהכל יתהפך משמח לרעש של שנאה ופרצופים עגומים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
