אני לא בחורה של פרחים ונרות, לבבות ממולאים שוקולד לא עושים לי את זה.

אני אוהבת שוקולד, מאוד, בעיקר כשהוא חם ונמס ואפשר ללקק אותו. 

אני בחורה של יצרים, של דחפים, של תשוקה. 

יושבת מול הלפטופ, מתקתקת עבודה ללימודים, הנקישות של הציפורניים המלאכותיות המשוחות בלק שחור מעבירות בי סיפוק בלתי מוסבר. אני מרגישה אותה, את התחושה הזו מתחילה לדגדג לי באצבעות הרגליים ומרגישה אותו. פינג של SMS עוצר את תקתוק האצבעות על המקלדת "21:00, תהיי מוכנה, כמו שאני אוהב".

ההוראות ברורות, אני אוהבת כשהוא שתלטן. מציצה בשעון ומגלה שכרגיל הוא אוהב לאתגר אותי, השעה כבר 20:30 ולא נותר לי זמן רב כדי להתפנק. קופצת מהמיטה נפרדת מהגופייה והחוטיני לטובת מקלחת. המים הרותחים מעלים אדים ואני יוצאת בדיוק כשתחושת המחנק מתחילה לעטוף אותי. 

סט לנז'ריי תורן, ביריות מתגלגלות עד לירך, מתלבטת דקה או שתיים בין שמלה לחצאית ולבסוף בוחרת בשמלה. הוא אוהב פשטות, אבסטרקטיות מוחלטת, ואני אני לא כזו, אני שואו אוף אחד גדול. שמלת סאטן שחורה צמודה וקצרה, מחשוף מעוטר פס תחרה כמעט בלתי נראה. רגליים לעקבים השחורים ואני כמעט מוכנה. האיפור כבר נעשה כמעט אוטומטית ורק האודם בצבע בורדו מסגיר את ההשקעה. הדלת נפתחת בשנייה שאני מניחה את השאנל N5 על שידת האיפור ומחייכת. הוא לא מאחר לעולם. 

ידיים גדולות עוטפות את מותניי ומשחררות את הפרפרים לחופשי. הוא נוטל את ידי ומוביל אותי ליציאה. נסיעה לא ארוכה ואנחנו במסעדה האהובה עלינו. השיחה איתו לעולם לא משעממת אבל הSMS רמז על ערב לא שגרתי. אני חסרת סבלנות.  

לבסוף אנחנו מסיימים את הארוחה, היין החליק בגרון ועכשיו מחמם לי את הקרביים. אני מחייכת באיטיות ומעבירה את קצה הלשון על השפה התחתונה. פוקר פייס לא מסגירות את התגובה שאני יודעת שמתחוללת לו בבטן. 

יוצאים מהמסעדה ומתקדמים לכיוון החניון, לפתע הוא נעצר ואני נמשכת לאחור. המשחק מתחיל. הנשימות החמות שלו מטיילות לי על העורף, היד מטיילת ברווח בין הבירית לשמלה, נוגעת לא נוגעת. הוא מכיר אותי כל כך טוב הגבר שלי, יודע עם איזו חסרת סבלנות הוא מתעסק. אני נושמת עמוק ומתאמצת לשמור על טיפת האיפוק שנותרה בי, ההרגשה ההיא כבר התפשטה לה מקצות הבוהנות עד לקרקפת, עוטפת כל חלק בגופי, מחממת, מלהיטה, סופגת אליה את כל החמצן שאני שואפת.

באופן מפתיע אנחנו סוטים מהנתיב המוכר, נוסעים בכביש כשלפתע הוא נעצר, שולף כיסוי עיניים ומלכסן אליי את מבטו בחיוך ממזרי. בהחלטה של רגע אני משחררת לשינת לילה את חולת השליטה שבתוכי ועוטפת את עיניי בכיסוי. 

המכונית נעצרת, ידו נשלחת אליי ומושכת אותי בעדינות, צעדיו נמרצים ובטוחים, מוביל אותי למעלית המזוהה רק כאשר אנחנו מתחילים לטפס מעלה. המתח הורג אותי, חולת השליטה שבי מתחילה להתעורר וכמו סימן משמיים ידו מלטפת את פרקי אצבעותיי, מרגיעה, מלהיטה. מחממת ומקררת.  

דלת נפתחת ואנחנו נכנסים, ידיו מייצבות אותי, הוא כבר יודע, הוא כבר בעצמו חסר סבלנות. 

שפתיו נצמדות לצווארי, ידיו עוטפות אותי מאחור ואני מרגישה אותו נצמד, הנשימות שלנו מתקצרות. כתפיות השמלה שלי מוסטות למטה ומיד אחריהן נפתח הרוכסן, בנונשלטיות מזוייפת הוא עוזר לי לצאת מהשמלה, מותיר אותי בלנז'ריי ביריות ועקבים. אני כמעט וקורעת את כיסוי העיניים מעליי מוכנה להתנפל, לטרוף, לשים סוף לייסורים שלי. ידיו תופסות אותי והוא מוביל אותי אחורה, מצמיד אותי לקיר או חלון קר וכולי מתמלאת צמרמורת, הציפייה שלי כבר בשיאה, שפתיו מגיעות אליי סוף סוף והוא מנשק, טורף, מושך, נושך. ידיו מרתקות אותי במותניי למקום, מסרבות לתת לי לזוז. 

ידיי נשלחות אליו, פורמות את כפתורי החולצה, את החפתים אני כבר מסירה מתוך הרגל. "נעליים" אני מצווה, והוא בתגובה בועט את נעליו אחורה ועדיין, למרות העקבים הוא גבוה ממני. ידיו עוזבות את מותניי, פותחות את קרסיי החזייה, נתחבות בין הבד לגופי ושולפות אותי מהחוטיני התואם ואני יכולה לשמוע ולהרגיש אותו מחייך בשביעות רצון. הגבר שלי אוהב את הלנז'ריי שלי, אבל הוא אוהב אותי יותר בלעדיו. 

"שימי את הידיים עליי, הרגליים מסביבי" ואני כבר יודעת מה מגיע, אין צורך במשחק מקדים, הוא מדליק אותי מבלי לגעת, מבטיו מהמסעדה חורכים אותי עד עכשיו. באיטיות מייסרת הוא חודר אליי, ואז בבת אחת כשאני משחררת נשיפת הקלה הוא נכנס כולו עד לנקודה ההיא ואני כמעט שם. "אל, אני רוצה שתהני" הוא לוחש לי באוזן. 

כל יציאה שלו מעוררת בתוכי רעב לעוד, כל חדירה מחודשת מציתה בתוכי אש, ואני כבר לא מרגישה את המשטח הקר אליו אני צמודה. 

נשימותינו מתערבבות, קצרות, שואפת ונושפת, מחפשת אוויר. ציפורניי ננעצות בגבו. "אני מסיר את הכיסוי, אבל את צריכה להישאר בעיניים עצומות, תבטיחי לי". אני מהנהנת קצרות, בשלב הזה אני שלו, הוא שלי, אנחנו מתואמים בקצב אחיד.

לפתע הוא נעצר, מוריד את רגליי ונשלף מתוכי, "עיניים עצומות" הוא מזכיר לי, עוצר אותי שוב שנייה לפני שמאוחר מדיי. 

הוא מסובב אותי כך שאני עם הגב אליו, "תשעני על הידיים" ואני נשענת, משתוקקת לעוד. 

נכנס, יוצא, ממלא ושורף כל חלק בגופי, ידיו מלטפות אותי, צורבות את מגעו ומותירות זכרונות. אצבעותיו מעוררות במיומנות את פטמותיי, מגולל אותן בין אצבע לאגודל, שפתיו מנשקות, לשונו מלקקת, שיניו נושכות ואני לא נושמת. 

השיא מתקרב, אני חסרת אוויר, רעידות מתחילות להשתלט עליי, "תפתחי" הוא מצווה. 

אני פותחת את עיניי ומולי נחשפת העיר כולה, חלון המראה הכפול המסתיר אותנו מכולם ופורש לעינינו את נוף העיר משתק אותי ואני גומרת.

אני גומרת ורועדת, נחנקת מרגשות המציפים אותי, הפנטזיה שלי. הוא מגשים לי את הפנטזיה ורק המחשבה הזו מביאה אותי לאורגזמה נוספת. הוא מסובב אותי אליו שוב, מחזיר אותנו לתנוחה הקודמת "אני רוצה לראות אותך" והעיניים שלי זורחות, פנטהאוז עצום נגלה לעיניי ואני נועצת את עיניי בעיניו, נושמת אליי את הריח שלו, שלנו. נאחזת בכתפיו ובגבו, עיניו שורפות אותי, אינספור צבעים מתגלים באישוניו ואני רואה את הסערה המתחוללת בו, חושפת אותו לסערה שלי, ושנינו יחד בנשימה אחרונה גומרים. 

לאט הוא יורד איתי אל הרצפה, מושך את עצמו ממני, מסובב אותי חזרה לחלון ואני מגלה שקיר הפנטהאוז כולו הוא קיר זכוכית ענק. נשענת עליו, ידיו עוטפות אותי ומשתלבות בין אצבעותיי. ראשי מסתובב לעברו ואני מנשקת אותו באהבה. 

הוא מכיר אותי, אני לא בחורה של פרחים ונרות, לבבות ממולאים בשוקולד לא עושים לי את זה.

אני בחורה של יצרים, של דחפים, של תשוקה. 

"יום האישה שמח" הוא ממלמל ומחייך.