התחיל איתי גבר נשוי, אמר שהם פרודים, לא גרים ביחד כבר תקופה והקשר בכלל בקרשים.

ולעזאזל הוא עשה את זה טוב, האמנתי לו, אחרי שהאחרון בגד רק חיפשתי קרש הצלה, מהמחשבות ומעצמי. 

התחיל איתי גבר נשוי ואני נפלתי למלכודת. כמה דייטים בגן עדן עד שהתחילו לצוץ החלקים האפורים.

פיפטי שיידי שלי, כמה הייתי רוצה לנהל איתך שיחה אמיתית, שאוכל להוציא את כל מה שיושב לי על הלב, שאוכל להאמין לכל מה שיוצא לך מהפה.

הייתי צורחת את נשמתי עד שלא נותר בי אוויר, הייתי מטיחה בך את כל העלבונות שנצטברו בי בתקופה האחרונה.

הייתי אומרת לך איך הפכת לי את הלב, איך בכל פעם שאני רואה אותך עובר לידיי הייתי רוצה שהדברים ייראו אחרת, שנכיר במציאות שונה, קצת יותר מוקדם לפני שמאוחר.

הייתי מספרת לך כמה חיפשתי מישהו כמוך או שאלו רק המשחקים והעמדות הפנים? היו לי מיליון ואחת שאלות לשאול שאוכל לחפש את התשובות בעיניים שלך, בעיניים שאני טובעת בהן מבלי יכולת לשלוט בזה. 

רוצה להאמין שהסיפור שלנו לא סתם, שיש משהו מאחורי כל השיחות לתוך הלילה, שיש משהו מאחורי החיוך הממיס שלך שחונק אותי בכל פעם מחדש מבלי שאוכל לנשום עד שתפנה ותלך ממני.

היית מגלה איך הפכת לחולשה שלי, איך מגבר שנתתי בו אמון התדרדרנו לחוסר אמון, ציניות מוחלטת, כעס ורצון להתפוצץ ולבסוף השלמה. עברתי איתך בחודש וקצת פרידה ממערכת יחסים שלמה, איך לבסוף השלמתי שאני חלשה לידך, שאני רק מייחלת שלא תדע עד כמה חזקה ההשפעה שלך.

ואני רוצה לצעוק עד כמה זה מכעיס, לא פייר, לא ברור מי לעזאזל חושב שזה מצחיק להעמיד אותי במצב כזה?

אני רוצה להתפוצץ עד כמה שאני מרגישה רע עם עצמי, אבל יקירי אני לא עומדת בפניך, לא יכולה לדמיין את הניתוק ממך.

אז לפעם הבאה, לפני שתחליט שאתה בוחר בי שוב...

תחשוב שוב, ואולי כדאי שתברח, אני לא אחראית לתוצאות.