אתה יודע? אני מתגעגעת אלייך, אני מדחיקה ומתגעגעת מרגישה את הגעגוע זורם לי בורידים, בעורקים, מתפוצץ בתוכי בכל פעימה של הלב.

אני מתגעגעת אלייך, מתגעגעת ברמה שאי אפשר לתאר.

חשבתי עלייך אתמול וכמעט שהתפתיתי לבוא, לרוץ אל תוך החיבוק שלך ולנשום את הריח שלך, הריח המוכר הלא כל כך בטוח כבר.

אתה מפתיע אותי ברגעים הכי לא צפויים, פתאום נזכרת בידיים שלך שעטפו אותי מכל כיוון ששחררו בתוכי את כל המחסומים, הרגשתי כל כך שלמה שוב שאפילו לבכות לא הצלחתי.

נזכרתי בשפתיים שלך שנישקו אותי בלב, עמוק בפנים.

נזכרתי באוויר שחסר לי כי לא הצלחתי להכיל את סחרור הרגשות שהציף לי את הגוף.

נזכרתי שעדיין, למרות הכל אני עדיין אוהבת אותך כל כך.. אני עדיין זוכרת כמה הייתי מאושרת.

כואב לי בייב, כואב לי כל כך, בכל נשימה שאני נושמת, בכל דמעה שאני בוכה ברגעים אלו.

אני מנסה להתנחם באחר, אבל עכשיו אני מבינה, אני מחפשת בו אותך והוא פשוט לא אתה.

הוא עדיין לא מכיר את כל השגעונות הקטנים שלי, את שינויי הטונציה, את המבטים שמאחוריהם מסתתרת משמעות אחרת.

אני מתגעגעת אלייך, כמו שהרבה זמן לא התגעגעתי, עד שכואב לי בכל רגע שאתה חוזר לחיות בתוכי.

וגם אם זה רק לשנייה,

זו שנייה שמלאה בגעגוע וכאב,

זו שנייה שאני מתרסקת לרסיסים ומרגישה שוב שלמה.

____________________________________________________

אז שלחתי, הוא הראשון שאיתו הפתקים נשלחים ולא נשארים קבורים בערימה באייפון.

והוא בא, במהירות, והצלחתי לנשום שוב, הצלחתי לישון שוב, הצלחתי לעצור את המחשבות ולהרגע.

אבל בבוקר הכל חזר מיד, הכאב, הרצון לצרוח עד שייגמר לי האוויר, הגילוי של ההודעות באייפון שלו כמו נצרב מחדש.

ואני כל כך מבולבלת. לא מצליחה לתפקד כשהוא לא חלק מהחיים אבל רוצה לצרוח כשהוא שולח הודעה או מתקשר לעוד שיחת חולין מאולצת.

אני רוצה, אני לא רוצה, אני יכולה ולא יכולה והכל מתערבב לי בשנייה.

תעזור לי, תציל אותי ממני, תציל אותי ממך

בבקשה..

אני היסטרית, אני היסטרית וקיצונית אתה צריך לדעת מזה..

כל סיטואציה עוברת אצלי בראש ניתוח כירורגי של 360 מעלות, בחיי שלפעמים אני מתעייפת מעצמי.

אני הבחורה הצינית, זו שיש לה לב מקרח, אבל בשנייה שתצליח להפשיר אותו..

אני אוהבת את ההודעה בבוקר זו שמזכירה לי שאתה חושב עליי בתחילת היום, ואת זו שבערב שמראה לי שגם אם לא פיזית אני זו שאיתה אתה הולך לישון. בין לבין תחיה את חייך, אני לא מבקשת מעבר, רק קצת צומי, פושים קטנים כאלה שיגרמו לחייך.

אני זו שתאמלל את חייך ותמרר את ימיך בהתחלה, אבל אל תבין אותי לא נכון, זה הכל מחוסר בטחון.

בכל קשר, בכל משהו שנחרט לי בלב נצרבה עוד שריטה לטוב ולרע, וכל אלו נמצאים מאחורי זו שסובבה לך את הראש.

תהיה בטוח שאתה תעבוד קשה, מישהו פעם אמר לי "את יודעת לגרום לבנאדם להרגיש איך שאת רוצה" במקרה הזה זה היה רע, אבל למדתי, אני מבטיחה לתעל את זה גם לטוב ולא רק לרע.

בסוף כשכבר תהיה מותש, ופתאום תיעלם לי פה ושם, ייסדק לי איזה משהו שם בחומה, 

אם שרדת עד עכשיו אולי בכל זאת ההזדמנות תהיה שווה,

ואז, אז אני אעיז לחשוף לאט לאט, את כל השריטות, את כל השגעונות, את כל הפחדים 

אבל גם את החיוך האמיתי, את הדאגה, אתה תראה שאני יכולה להיות מקסימה, לא יודעת לקבל מחמאות, נבוכה ואפילו עצובה.

אתה תגלה שמתחת לילדה המפונקת, זו שמתקתקת על העקבים והבגדים המחוייטים נמצאת כזו שלא לגמרי התבגרה, שעדיין מעיזה לחלום על האגדות עם הנסיכה והמכשפה הרעה. אתה תגלה שמתחת לשכבות הקור והסרקזם יש גם אמת ולפעמים היא קשה לפעמים היא ממיסה.

אני אתגעגע אליך כשלא נהיה יחד ועם כמה שאחזיק את עצמי לשמור על החזות שבניתי אני גם נשברת ואני כועסת ואני נעלבת ומתאכזבת, וכשזה יגיע אני אשקול מיליון פעם איך והאם להראות לך את החלקים שעוד לא ראית, אלה שירכיבו לך את התמונה השלמה, שיחשפו במלואם את מאחורי התפאורה.

ויש כאלה שיברחו, יש כאלה שישארו, 

אבל תדע לך שאם הגעת עד פה, וגילית את הכל

הדבר שאני הכי מפחדת ממנו הוא שתשבור לי את הלב,

כי עכשיו אתה כבר התמקמת בנוחות, מצאת לך פינה ואם תלך היא תהפוך לצריבה ולעוד שריטה חדשה.

אז אני היסטרית, אני קיצונית, אני שרוטה בכמעט כל פינה אפשרית

אבל אני מוכנה להישבע, שלאהוב אני עוד יכולה

עוד רוצה ומאמינה שיגיע זה שיידע להכיל את כל המשקעים,

שיימצא את הטלאים המתאימים שייכסו את כל השריטות,

ואני רק מקווה שזה תהיה אתה.

מיס טי.

התגעגעתי אלייך כל כך, לנשיקות שלך, לידיים הגדולות שמחבקות אותי, מלטפות אותי,

מציתות בי אש, נוגעות, מועכות, אוהבות, מכאיבות.

חיכיתי כל היום שתבוא, איך פתאום יומיים רחוקים ממך מרגישים קרים..

לא מצליחה להתמודד עם הרגשות שמציפים אותי.

ואז באת, בחיוך אחד התמלאתי ציפייה, למשוך אותך למעלה לקרוע את הבגדים.

מתנשקים, מלקקים, צובטים ומושכים,

כל אחד בודק את קצה היכולת של השני,

הכל מתמלא בחום, בקור של מזגן מעורבב ברוק,

נושמת, מתפתלת, מוטרפת.

והיד שלך מושכת אותי למטה, מסמנת לי שאתה מחפש קצת קרבה,

פותחת את המכנס, הריצ'רץ' כמו באוטומט נפתח.

מלטפת, מושכת, מועכת והנשימה שלך מואצת- בדיוק כמו שאני אוהבת.

קמה לכבות את האור ואתה ממלמל על כך שאתה חייב ללכת,

מחייכת בשביעות רצון- אתה לא הולך לשום מקום.

מפשילה את המכנס, מנשקת, צוללת ומגיעה

יורדת ועולה, אתה ממש כמו הטילון האהוב עליי

גונח, מתנשף, רועד ומפרכס.

ואין לך מושג כמה שאני נהנית, כמעט כמוך אם לא יותר..

לא מפספסת סנטימטר,  ממלמלת ש"חשבתי שאתה צריך ללכת"

ולפני שאתה מספיק לענות מכסה הכל וכמו תזמורת שהולכת וגוברת אתה מגיע לשיא

משלב את אצבעותיך בשלי וכמעט תולש אותן מהמקום

ואין בך אוויר, ואין בי נשימה, 

מחייכת בזדוניות,

אני את שלי עשיתי, יודעת שכל הלילה תחשוב עליי ועל הפה שלי

יודעת שתספור את השעות עד שאגיע מחר לסיבוב האמיתי

כל כך טוב לחזור, כל כך טוב להרגיש בבית

מנשק אותי כאילו בי תמצא את האוויר לנשימה

עכשיו אתה יכול ללכת, לצבור קצת כוחות 

מחר לא אתן לך לישון.

התגעגעתי, 

מיס טי.