הוא בא, חיבק אותי כל הערב. הכרתי אותו לכל החברות, לכל החברים, נהנית ממבטי ההפתעה הצפויים.
הוא בא והוא היה שלי, הייתי שלו וזה היה ברור לכל עבר.
הוא בא בשבילי.
היינו יחד, הידיים שלו כרוכות מסביבי עוטפות אותי מאחור, מצמידות, לא משחררות, חזקות.
ככה אני אוהבת.
נשיקות קטנות בצוואר, נשיכות קטנות באוזן, האלכוהול כבר מזמן מסחרר לי את הראש והוא לא מרפה,
ולרגע לא הרגשתי חנוקה, לרגע לא הרגשתי אבודה, הייתי שם, הייתי איתו.
סיבוב קצר לשירותים נגמר בצמיד שנענד לי על פרק היד, נקשרת.
הוא הולך ויש לי כמה רגעים לנשום, לזרוק את עצמי עם החברות, אבל משהו חסר, חסר לי על הגוף.
בורחת אליו והוא רוצה ללכת, מלווה אותו בשביל עוד כמה דק ונכרכת מחדש בין ידיו.
מכסה המנוע מתחמם רק משנינו והידיים שלו עליי, איך שהן עליי.
האזעקה מצפצפת, הדלת נפתחת ואני כבר מחייכת, הנה היא באה, התגשמות הפנטזיה..
נשיקות קטנות עד שהאור כבה, יורדת לכיוון החגורה, פותחת, מושכת, מעיפה כפתורים, שולפת ומחייכת- הוא שלי עכשיו.
עולה ויורדת, מלקקת ונושמת, עליו, איתו.
מרימה את הראש המכנס כבר נעלם, מתיישבת עליו ונושמת לרווחה, זהו נגמרה השביתה.
הידיים שלו מתמקמות על מותניי, אוחזות, מסמנות, משאירות טביעות אצבעות- הוא מעלה מוריד, שואף ונושף ואני כבר בדרך לגן עדן.
נשכבת לאחור, מושכת אליי והוא מעיף אותי דרך כל החלונות, נכנס ויוצא, מסתובב ונועץ- משאיר אותי בלי אוויר.
רגעים לפני השיא, נבנים לאט והוא עוצר בדיוק שם, מאית השנייה לפני.
״שלא יראו אותנו״ ואז זה מכה בי- אנחנו באוטו, באמצע החניון, מאות אנשים מסביבנו עוברים והולכים ואני שם, כל כך כל כך שם. עפה לשמיים, עולה לכוכבים, זוהרת איתם ויותר מכולם.
לא מספיקה להסדיר נשימה והוא כבר שם למטה, מעביר את הלשון, נושף, לוקח אותי לתוכו, לא מפספס סנטימטר, לא מדלג על נקודה. משקיע את כל כוחו שכבר הייתי בטוחה שנגמר, לא מוותר לי לשנייה.
ואני, אני חסרת התנגדות, לא רוצה להתנגד, מנסה למצוא מחשבה בהירה בין ערפילי האורגזמה, ואני כבר שוב מתנשפת, נוחתת בתעופה מהירה חזרה.
״את מטורפת״ הוא מסכם ואני מחייכת- עוד לא ראית כלום.
מיס טיפאני
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
